מי היו מעפילי "סלבדור"? ישראל איזי אלמוג

מספר המעפילים, הניצולים והקורבנות:

בבית הקברות בהר הרצל בירושלים, ליד קבר האחים והאנדרטה לזכר קרבנות אסון אניית המעפילים "סלבדור", חקוקות על לוח אבן העובדות היבשות, המסכמות את האירוע במספרים:

352 מעפילים היו על הספינה, כך נאמר שם, מתוכם 238 אבדו במצולות. על אנדרטת הזיכרון חקוקים שמותיהם של 218 קרבנות. (תמונת האנדרטה ורשימת שמות הקרבנות מופיעים באתר זה). נוסף לקרבנות שגופותיהם זוהו, קבורים בהר עוד 21 קרבנות לא מזוהים ששמותיהם לא נודעו. קרבנות אלה נשארו אלמונים. דרך מספר המעפילים הכללי (352) והקרבנות (238) ניתן להגיע למספר הניצולים - 114 נפשות. קיים קושי מסוים עם המספרים והוא, שלא נתגלתה עדיין באחד הארכיונים בארץ רשימה שבה מפורטים כל 352 השמות של מעפילי סלבדור.

מי היו מעפילי "סלבדור"?
מלבד לוח הזיכרון בהר הרצל, ידועים שני מקורות לגבי מספר המעפילים בספינה:

• מברק מה- 14.12.1940 של נציג הסוכנות באיסטנבול - מר ברלס, אל משה שרתוק (לימים שרת) בו הוא מודיע על טביעת הספינה סלבדור קרוב לאיסטנבול, כשעליה "352 פליטים יהודים, מהם ניצלו 119 בלבד".

• מקור נוסף למספר המעפילים שהיו על הספינה הוא ספרו של צבי סוזין - "מתוך בחירה". (צבי סוזין היה בעצמו על הספינה ונמנה על ניצוליה). וכך נאמר בספר: "השלטונות מחליטים להעלות 352 איש אישה וילד, במקום כ-100 צעירים בני תנועות נוער, כפי שתוכנן מראש".

ניסינו להתחקות אחר הקרבנות וכל פיסת מידע על אודות המעפילים ואלה העובדות העיקריות שעלו בידינו:

לפני הפלגת הספינה, הכינו המארגנים רשימה של כל הנוסעים שהיו אמורים לעלות עליה.  הרשימה הוכנה בשפה הבולגרית (באותיות קיריליות) והיו בה 320 שמות.  בשלב מסוים, תורגמה הרשימה לאנגלית. לרשימה באנגלית נוספו 2 שמות והיא כללה 322 שמות.  (הרשימה מופיעה באתר זה). כאמור, זוהי רשימת נוסעי סלבדור היחידה שנמצאת בארכיונים בארץ.

אם אמנם היו על הספינה 352 מעפילים, כפי שמוסרים נציג הסוכנות באיסטנבול וצבי סוזין, מסתבר ש-30 מעפילים נוספים הועלו ברגע האחרון ממש ושמותיהם לא נכללו ברשימה שהגיעה לידינו.  למרבה הצער, אנדרטת הקבר בהר הרצל היא המקום היחיד ממנו ניתן ללמוד את שמותיהם של אחדים מהמעפילים שנוספו ברגע האחרון.

לאחר האסון, טיפלו השלטונות התורכיים בניצולים. הם הכינו רשימה מפורטת עם שמות הניצולים.  ברשימה 119 שמות וכלולים בה הפרטים הבאים על כל ניצול: שלשת שמותיו (שם פרטי, שם משפחה ושם האב, או הבעל), גיל, אזרחות, עיר מגורים ועיסוק. הרשימה הגיעה מיד לאחר האסון לידי מנהיגות יהודי בולגריה וגם לסוכנות בארץ. רשימת הניצולים נבדקה מול רשימת הנוסעים ומול שמות הקרבנות החקוקים על האנדרטה בהר הרצל. ואלה הממצאים:

3 מבין 119 שמות ברשימת הניצולים הם ככל הנראה של אנשי צוות: Victor Karabedof, Yenicerof (חסר שם פרטי), ו- Damyan Beznazuk.  לפי הפרטים על שני האחרונים, הם יורדי ים - תושבי רוסיה. לגבי השם הראשון - אין שום פרטים נוספים מלבד השם. למותר לציין ששמם של השלשה אינו מופיע ברשימת הנוסעים, הכוללת שמות מעפילים בלבד.

יוצא אפוא, שמבין 119 הניצולים ברשימה התורכית 116 הם מעפילים ועוד 3 - אנשי צוות. מתוך 116 הניצולים-מעפילים 115 שמות מופיעים ברשימת הנוסעים.  עוד ניצולה בשם שרה דוד אברהם, בת 28 מסופיה, אינה מופיעה ברשימת הנוסעים. ככל הנראה היא שייכת לאותה קבוצת מעפילים שעלו על סלבדור ברגע האחרון ושמם לא צורף לרשימה. כיוון ששרה זוז אברהם היא הניצולה היחידה ששמה לא מופיע ברשימת הנוסעים המקורית, נובע מכאן שפרט  לה, אף אחד מהנוסעים שעלו ברגע האחרון לא נשאר בחיים.

השוואת 115 שמות הניצולים, לשמות הקרבנות שעל האנדרטה, מעלה ש-7 שמות מופיעים בשתי הרשימות. מאחר שאין סיבה נראית לעין לפקפק באמינות רשימת הניצולים התורכית, נראה ששמותיהם של שבעת הניצולים השתרבבו בין שמות הקרבנות בגלל טעויות בזיהוי ו/או טעויות בשמות הקרבנות.

צרוף 116 המעפילים שניצלו (לפי הרשימה התורכית), לקרבנות שקבורים בהר (כולל אלה שגופותיהם לא זוהו) יראה שעל הסלבדור היו בין 348-355 מעפילים. הפער נובע מהאפשרות לטעות ברשימת הקרבנות שעל האנדרטה, שייתכן ונכללו בה בטעות 7 שמות של מעפילים שניצלו. עד שלא יתגלו עדויות ו/או נתונים נוספים, לא נוכל לדעת מהו מספר המעפילים המדויק שיצא מבולגריה ואף לא נדע את שמותיהם של כל 30 המעפילים שעלו על הספינה ברגע האחרון.

2. איפיון המעפילים:
לצורך איפיון המעפילים, עומדים לרשותנו 322 שמות ברשימת הנוסעים המקורית, הכוללת גם מספר פרטים אודותם. (מהרשימה המקורית נגרע רישום כפול של אחד המעפילים וצורפה הניצולה שלא מופיעה ברשימה). העובדות המפורטות להלן מתייחסות אך ורק על ניתוח 322 המעפילים ששמותיהם ידועים לנו.  מודגש שנית, שאנו מסתמכים על הנתונים לגבי כל נוסע, כפי שנרשמו ברשימת הנוסעים. קל להיווכח שהרשימה הוכנה בלא הקפדה יתרה על רישום מדויק של כל הפרטים.  למרות הטעויות שנפלו פה ושם, ניתן להניח שהתמונה הכללית המתקבלת מהרשימה הינה די נכונה.

2.1 בעלי אזרחות בולגרית מול בעלי אזרחות זרה: 
בעלי אזרחות זרה מנו 105 נפשות, שהם קרוב לשליש מכלל המעפילים. הקבוצה הגדולה ביותר מתוכם היו אזרחי תורכיה - 39 נפשות. בנוסף היו 12 אזרחי יוון, 11 אזרחי יוגוסלביה, 8 אזרחי צ'כוסלובקיה ו-8 אזרחי ספרד.  מבין 27 הנותרים היו 2 מעפילים בעלי דרכון "Nansen". (זהו דרכון שניתן לפליטים חסרי נתינות כלשהי מטעם Nansen – אזרח דני שהיה נציב הפליטים של חבר הלאומים - הארגון שקדם לאו"ם).
הרוב המכריע מקרב המעפילים - 217 נפש, החזיקו באזרחות בולגרית.
מרבית בעלי הדרכונים הזרים - 85, עלו במסגרת משפחתית ורק 20 מתוכם עלו בגפם.

2.2 מעפילים במסגרת משפחתית מול מעפילים שנסעו בגפם:
נתון זה אינו מופיע ברשימת הנוסעים, ובמסגרת ניתוח הרשימה נעשה ניסיון ע"י שימוש בקריטריונים שונים לעשות אבחנה בין מעפילים במסגרת משפחתית לבין אלו שעלו בגפם.  התוצאות שנציג להלן אינן מדויקות ב-100%, אלא, מהוות קירוב טוב לחלוקה האמיתית.

במסגרת משפחתית נסעו הורים וילדים, כשלעתים נילווה אל מסגרת זאת הורה מבוגר של אחד ההורים הצעירים. גם זוגות צעירים ללא ילדים הוגדרו כנוסעים במסגרת משפחתית. היו גם הורים מבוגרים אשר נסעו עם אחד או שניים מילדיהם בסביבות גיל העשרים.

צעירים בוגרי תנועות הנוער השונות בבולגריה, בעיקר "השומר הצעיר", "מכבי", ן"ביתר" נסעו בגפם. (פרטים רבים עליהם ניתן ללמוד מספרו של צבי סוזין - " מתוך בחירה"). אולם, אל המעפילים בגפם נמנו גם צעירים שלא היו בני תנועות נוער, וגם כמה מבוגרים.
להלן המספרים:

עולים במסגרת משפחתית:
242 מעפילים בסך-הכל, שהם 75% מ-322 הנוסעים ברשימה, עלו במסגרת משפחתית. כמחציתם היו בני 18 עד 49, מתוכם קבוצת הגיל הרחבה ביותר הייתה 30-39.
ילדים:  ב"סלבדור" עלו 82 ילדים עד גיל 13.
הורים מבוגרים: אל המשפחות נילוו גם 26 הורים מבוגרים מעל גיל 50.

בני 30-39 נשאו פרט לאחריות על עצמם ובני זוגם, גם אחריות על חיי ילדיהם הצעירים ועל הוריהם שנסעו עמם והייתה לגורם זה השפעה מכרעת על גורלם, כפי שניווכח בהמשך.

קבוצת העולים בגפם:
80 מעפילים שהיוו 25% מסך-כל 322 הנוסעים ברשימה נסעו בגפם.
העובדה המאפיינת את העולים בגפם היא גילם הצעיר: 63 מתוכם היו בני 16-29. מרביתם נימנו ככל הנראה על "קבוצת החלוצים" - בוגרי תנועות הנוער, אך היו ביניהם גם צעירים שרצו לעלות לארץ בגפם, בלי רקע קודם של חינוך ציוני במסגרת תנועות הנוער. אל המבוגרים יותר מקרב הנוסעים בגפם נמנו בעיקר בעלי דרכונים זרים שככל הנראה נאלצו ע"י משטרת בולגריה לעזוב את המדינה.

2.3 למי היה סיכוי טוב יותר לשרוד במאבק עם הגלים:
בתמונת האסון הכללית, הסיכוי לשרוד לא היה רב, שכן רק שליש מכלל המעפילים יצא מהמאבק עם הגלים כשידו על העליונה. אולם התבוננות קרובה מגלה תמונה שונה בקרב כל קבוצת מעפילים.

האסון הכבד ביותר התרחש בקרב שכבת 60 הילדים עד גיל 9 שרק 6 מהם שרדו.
הקבוצה הבאה בה היכה הים היו המבוגרים בני 50 ומעלה שרק 6 מבין 31 מהם ניצלו.
באופן לא מפתיע, סיכויי ההישרדות הגבוהים ביותר היו בקרב שכבת הגיל 18-29 מהם ניצלו יותר ממחציתם.

אולם הדראמה האמיתית מתגלה מהשוואת שיעור הניצולים מקרב קבוצת המשפחות מול הנוסעים בגפם. קרוב ל-70% מקרב קבוצת המשפחות ניספו, מול שיעור ניצולים גבוה מ-50% מקרב הנוסעים בגפם.  עובדה זאת מוסברת ברובה ע"י:

א.  הגיל הצעיר של שכבת הנוסעים בגפם;
ב.  המספר הגבוה של ילדים רכים בקבוצת המשפחות, שרובם המכריע ניספו.

אולם אין זה הגורם היחיד: הסיכוי לשרוד בקרב שכבת הגיל של הורים צעירים בני ילדים קטנים, היה הרבה יותר גבוה בקרב בני אותו גיל, שנסעו בגפם. הדבר מוסבר ע"י הטרגדיה והדילמה המוסרית הקשה שפקדה את ההורים הצעירים שנאבקו עם הגלים, את מי להציל קודם: האם את ילדיהם הרכים, או את הוריהם הזקנים, לפני שניסו להציל את עצמם, עד שחלק גדול מהם מצא את מותו יחד עם שאר בני משפחתם.