תולדות משפחת אריה מהעיר סמוקוב בבולגריה

הקדמה מיוסף עוזי לוי (בן שרה נינה לבית אריה) יוני 2018.

בתמונה הצמודה: אחד מבתי משפחת אריה בעיר סָמוֹקוֹב בבולגריה (Sarafskata kushta)

תמצית קורות משפחת אריה:

מקור המשפחה, קרוב לוודאי, במחוז ליאון שבספרד, משם גורשו היהודים ב-1492. המשפחה התיישבה בווינה, ובמהלך המאה ה-18 הייתה בעלת עסק מצליח למסחר בטקסטיל. בשנת 1775 גורשה המשפחה שוב, תוך החרמת רכושה, ע"י הקיסר יוסף השני. היא הגיעה לווידין שבצפון מערב בולגריה, על הדנובה, שם קוממה מחדש את עסקי הטקסטיל. השנים 1791-1793 היו תקופה של אי יציבות ומרידות ופרעות של גורמים צבאיים שונים באזור הדנובה, שגרמו להרס מוחלט של העיר. לאחר תלאות ונדודים נוספים, התיישב בן המשפחה אברהם אריה בשנת 1793, בחסות החאג'אן (השליט הנסיך) מֶחְמֶט אמין אגא בעיר סמוקוב (כ-60 ק"מ מדרום מזרח לסופיה) וכונן את השושלת המשפחתית וקבוצת השותפויות משפחתיות, שנודעה בשם "משפחת אריה מסמוקוב", ובכינוי "הרוטשילדים של המזרח".

המשפחה שלחה את ידיה בתחומים עסקיים מגוונים, תוך גילוי יוזמות עסקיות ותעשייתיות חדשניות. עסקיה כללו טקסטיל, תרופות, מסחר בגרעינים, מוצרי תעשיה ומתכות יקרות, פיתוח והפעלת מכרות ברזל, חלפנות כספים ובנקאות, לרבות הקמת סניפי בנק בערים הגדולות של האימפריה העות'מאנית באירופה ובמזרח, חוזי אספקה לצבא התורכי וגביית מיסים עבור המושלים התורכיים בערים שונות בבולגריה.

במקביל עסקה המשפחה בענייני ציבור, בהם הקמה וניהול בתי מדרש, ספריות, בתי כנסת, ופטרונות על אמנויות יפות. כמה מבני המשפחה פנו לכתיבה, לעסקנות, להוראה ולמינהל ציבורי בחברת כל ישראל חברים (אליאנס) בסניפיה בבולגריה, תורכיה, תוניס, ירושלים ובהנהלה בפריז. אחד מבני המשפחה, רפאל אברהם אריה (1847-1892) התיישב בא"י והיה לאחד המייסדים ומראשוני האיכרים של המושבה ראשון לציון.

המלחמה הרוסית-טורקית בשנים 1877-78, שהביאה לעצמאותה של בולגריה, סימנו תחילת עידן חדש ששם קץ לשגשוג המשפחתי, שנמשך כמאה שנים. המשפחה ירדה בהדרגה מנכסיה ורוב בניה עזבו את סמוקוב ועברו לסופיה הבירה. חלקם המשיכו בפעילות ציבורית ובכתיבה, חלק אחר פנה למקצועות חופשיים וענף אחד הקים בסופיה מפעל למוצרי לקוסמטיקה (Жермандре ,Zhermandre ) שהיה הגדול ביותר בבלקן. שניים מבניה, מבעלי הקונצרן, לאון אריה (1886-1943) ואחיינו רפאל אריה (1943 - 1906) הוצאו להורג בתליה ע"י הנאצים במשפט ראווה אנטישמי מבוים. 

היצירה של משפחת אריה

לפני שנים ספורות, ביחד עם תהליך פרישתי לגמלאות, התחלתי להתעניין בשורשיי היהודים ספרדיים, ללמוד לדינו ולקרוא ולתרגם כתבים משפחתיים ישנים. התברר לי כי בני משפחת אריה בילו ימים ארוכים בכתיבת ההיסטוריה המשפחתית ובשרטוט עצי משפחה מפוארים. באמצעות כתיבת ביוגרפיות ענפות וסיפורת בעל פה של אגדות ומיתולוגיות משפחתיות, העבירו את הסיפור המשפחתי מדור לדור. במהלך השנים צברתי מאות מסמכים ומקורות כתובים מכל הסוגים העוסקים במשפחה לדורותיה (מכתבים, כתובות, תעודות, עצי משפחה, מדליות, מאמרים, הקדשות, צילומים, סיפורים כתובים, שירים שנאספו ושנכתבו ע"י בני המשפחה ורישום של אגדות ומיתולוגיות שהועברו בעל פה, באמצעות מסרנים מבני המשפחה).

מהי כרוניקה אריה:

שתי היצירות המרשימות ביותר שיצאו מתחת ידיהם של בני אריה הם הכרוניקה המשפחתית הכתובה ג'ודיזמו (ספניולית), באותיות רומיות, הקרויה בשפת המקור: Biografia Arie, Para La Familia Arie De Samokov, אליה צמוד עץ משפחה מפואר מצויר בכתב יד וכתוב ספניולית (ג'ודיזמו), עברית וארמית, באותיות "רש"י". העתק שלם של הביוגרפיה ושל העץ נמצאים בידי.  להלן תיאור הכרוניקה בתמצית:

הכרוניקה היא חיבור בן 2,112 עמודים שנכתב בסמוקוב ובסופיה שבבולגריה, כאסופת דפים הכתובים במכונת כתיבה, בידי צֶ'לֶבִּי משה אברהם אריה השני (בן הדור החמישי). תחילת כתיבתה בשנת 1900 (ע' 3) וסיומה ב-4 לנובמבר 1913, ה-2 לחשון 5674 (ע' 481). עץ המשפחה הצמוד שהוקדש למחבר הכרוניקה צויר בשנת 1901.

עיסוקה של הביוגרפיה הינו בכתיבה מפורטת בת 60 פרקים ובה קורותיהם של 6 דורות מבני משפחת אריה מן היום שבו נולד בווינה מייסד השושלת בסמוקוב, אברהם אריה, בשנת 1768 ועד שנת 1901. מלבד העיסוק של הכרוניקה באורחות חייה של משפחה עשירה ודומיננטית ותיאורים מפורטים של עסקיה במסחר, פיננסים, בנקאות ותעשיה, הכרוניקה מתארת אירועים רבים המעניקים לה אופי של מחקר אתנוגראפי: תיאורים מפורטים של מלבושי הבורגנות באימפריה העות'מאנית כמו גם הלבוש העממי, נישואין, לידות, מוות, בתי הספר והמורים, הפולקלור, הרפואה, הפרקטיקה הדתית, אומנות ומלאכה וכן מידע רב על חיי היום יום של היהודים ושל העמים שחיו בבולגריה באותן תקופות.

בנוסף לכך, המחבר הוא איש מוסר העוסק בביקורת חברתית, מתאר מחלוקות משפחתיות, מצבים נפשיים ומשברים, ומציג אגדות ומסורות משפחתיות המדגישות את הזהות היהודית.

בעשרות רבות מאד של מאמרים מוסגרים, המחבר הוא היסטוריון, מורה ומחנך, ומלמד את קוראיו אודות אירועים היסטוריים שהתרחשו במאה השנים שלפני זמנו, ואודות תופעות חברתיות ותרבותיות שונות.

הכרוניקה תורגמה לבולגרית בידי החוקר אלי אשכנזי בשנת 1963. המקור והתרגום לא זכו כמעט לפרסום. חוקרים מעטים, דוברי בולגרית, ציטטו מובאות ספורות מהתרגום הבולגרי בכמה מאמרים במדעי החברה והיסטוריה. המקור בלדינו נשכח ולא טופל ע"י חוקרים כלל, כנראה גם בשל היקפו הענק של החומר.

כותב דברים אלה מנסה לתרגם בהדרגה ובאיטיות את כל האוצר הענק הזה, תוך כדי לימוד שפת הלדינו. כל העושר הזה ממתין עדיין לתרגומו, לפרסומו ולמחקר רב תחומי שיחשוף אותו לאנשי המקצוע ולציבור הרחב.

ברצוני להביע תודה מיוחדת למורי באוניברסיטה העברית פרופ' דוד בוניס, ד"ר אלדינה קינטנה רודריגז וד"ר מיכל הלר דילהרוזה, שהצליחו בתוך זמן קצר, ובלימוד של קורסים מעטים, להקנות לי יסודות של לשון, היסטוריה, תרבות ושירה בשפת אימותינו, ובעיקר, את האהבה והרגשת הזהות היהודית ספרדית שהתגבשה אצלי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

עד כאן סיפורו האישי של יוסי לוי לבית אריה.
בהמשך קישור לששת הפרקים הראשונים של תולדות משפחת אריה, המתחילים בגירוש המשפחה בשנת 1775 מוינה: