ש י ר א ה ב ה
כמו גוש בטון מעלינו,
מכביד איום כלי המשחית,
בנפשנו שואגת זעקת – המלחמה
בנפשותינו, דם ואש ומבוכה.
אני רואה את המבוכה, אפילו,
כעת בארובות המפעלים,
בשקיעת השמש מערבה,
ובשלוות תכלת הרקיע.
בימים שכאלה, אמרי לי את,
כאשר סביבנו מתהדק החבל,
האם בלב, האם זה חטא, אמרי,
לשמור פיסה קטנה של אהבה.
אמרי, האם זה חטא, ששוב,
אפילו ברעש מכונות מחריש,
הפורץ כקול ירי המקלע,
אני חושב : "כמה אוהב אותה"...
נכון אומנם, קטן הוא העולם,
של האהבה שלנו, ומה צר,
לכן אם מבט צופה לאופק,
כותב אני לך שיר קטן.
הוספת תגובה