קולונל אטנס פאנטב וגירוש היהודים חסרי אזרחות בולגרית - ד"ר משה מוסק
23/12/2017

 הקולונל אטאנס פאנטב וגירוש היהודים חסרי הנתינות מבולגריה

                                                   ד"ר משה מוסק

 

ב-13 בספטמבר 1939, ערב ראש השנה תרצ"ט, קיבלו מאות משפחות יהודיות, מכל רחבי בולגריה, מעטפות חומות ובהן מכתבים מעוררי חלחלה. המכתבים, שהיו חתומים בידי מפכ"ל המשטרה הקולונל אטאנס אטאנסוב פאנטב הכילו פקודות גרוש עבור 4022 יהודים חסרי נתינות בולגרית, שבהם הם נצטוו לעזוב את גבולות בולגריה, תוך 14 יום.

 

היה זה, כאמור, בערב ראש השנה שנת ת"ש והבשורה המרה שנחתה על משפחות רבות עוררה, כצפוי, סערת רוחות רבתי שהשביתה את שמחת החג. אך גם רבים מאלה שלא קבלו מכתבי גירוש נתפסו לחרדה, מחשש שבמהרה תיסוב החרב המתהפכת גם מעל ראשיהם ואף הם יגורשו מאדמת בולגריה.

 

רבים מהמיועדים לגירוש החלו לתור אחר דרכים שונות, חוקיות ובלתי חוקיות לחזור לארצות מוצאם, וחלקם אף הצליחו. אחרים שהשכילו בפרק הזמן הקצר שהוקצב להם להסדיר את ניירותיהם, זכו לקבל אישור זמני להישאר בבולגריה. והיו גם לא מעטים, שהצליחו לשחד פקידים ואנשי משטרה וכך חמקו מרוע הגזירה. אולם מאות מהמגורשים, בעיקר חסרי אמצעים וחסרי הקשרים הנכונים, נלקחו במועד שנקבע לתחנות המשטרה, הועלו על משאיות והוסעו אל אזורי הגבול עם טורקיה ועם יוון.

 

הריכוז הגדול ביותר של המגורשים היה בדרום מזרח המדינה, קרוב לעיר אדרנה שבטורקיה האירופית, על צומת הגבולות המשולש שבין בולגריה-טורקיה-ויוון. למעלה משלוש מאות מגורשים נזרקו לשטח ההפקר של בולגריה עם שכונותיה, נתונים לאכזריותם של החיילים ושומרי הגבול משני עבריו שדחקו בהם, אלה וגם אלה, ברובים מכודנים ואילצו אותם לחצות בניגוד לרצונם את הגבולות דרך גדרות תיל ושדות מוקשים. ללא כל מחסה בפני מזג האוויר החורפי, עברו המגורשים התעללויות קשות מצד שומרי הגבול של שלש המדינות, כולל מקרים רבים של מעשי אונס אכזריים בנשים ונערות צעירות.

 

הנהגת יהודי בולגריה וראשי הקהילות בדרום המדינה: פלובדיב, פזרג'יק, חסקובו, סליבן וימבול נזעקו לסייע למאות האומללים: במשלוח של אהלים, ביגוד חם, שמיכות חורף, מצרכי מזון ותרופות. חברי הקונסיסטוריה המרכזית בסופיה נועדו בדחיפות עם מפכ"ל המשטרה הקולונל פאנטב וביקשו ממנו לאפשר למגורשים לחזור לבתיהם או לפחות לפזר אותם בין הקהילות היהודיות, ששם הם יזכו לטיפול הולם. פאנטב דחה בגסות את דרישות המשלחת וענה להם בבוטות, שכנציגי יהדות בולגריה אין להם כל זכות וסמכות לדבר בשמם של נתינים שאינם בולגרים.  

 

לאחר מספר שבועות של מצוקה וסבל אין סופיים, הסכים פאנטב להעביר את המגורשים למחנה ריכוז בכפר איגנטבו שליד עיר הנמל ורנה, שהיה ריק מתושביו. למחנה הריכוז נדחסו ובאו עם הזמן מגורשים נוספים רבים, שאותרו ונלכדו על ידי המשטרה. מאות הנתינים הזרים שהגיעו תחילה לאיגנטבו ומאוחר יותר לורנה, הועלו בכוח, על ידי משטרת ורנה, על מספר הפלגות של ספינת המעפילים רודניצ'ר ועל ספינות אחרות שארגן פעיל העלייה, ברוך קונפינו. האחרונה שבהן הייתה ספינת המעפילים סלבדור, שמרבית נוסעיה היו חסרי נתינות בולגרית, ממגורשי פאנטב. רבים מהם, בראותם את הספינה הרעועה והמיושנת סירבו לסכן את נפשם ולהעלות עליה. אבל פאנטב ואנשיו איימו עליהם שאם לא יסכימו לעלות לספינה יכלאו את כולם בבית הסוהר המרכזי של ורנה. איומים אלה הביאו בסופו של דבר את המגורשים אל מותם, יחד עם הקורבנות האחרים של סלבדור.

 

גם גורלו של הקולונל פאנטב לא שפר עליו, לאורך זמן. ב-3 למאי 1943, בשעות הבוקר, ארבה לו ליד ביתו במרכז סופיה, חוליית חיסול פרטיזנית של "המלאכים השחורים", שפצעה אותו אנושות. מאוחר יותר, הוא מת מפצעיו. הלוחמת הבכירה, שפיקחה על מבצע החיסול הייתה, מי אם לא אחרת, הפרטיזנית היהודייה הנועזת מדופניצה, ויולטה יעקובה. בכך נסגר חשבון הדמים עם הקולונל פאנטב, מי שהיה אחראי לגורלם המר של היהודים חסרי הנתינות ומי ששלח אותם אל מותם במצולות ים. אך גם הלוחמת האמיצה ויולטה יעקובה שילמה, שנה לאחר מכן, בחייה בקרב עקוב מדם מול הצבא הבולגרי הפאשיסטי.

 

ככתוב במקורותינו: כך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה!

 

יוקרא בעצרת הזיכרון לספינת המעפילים סלבדור, בהר הרצל  בירושלים, ב-12.12.2017

 

 

עבור לתוכן העמוד