קְרְדגַ'אלִי – Kûrdgiali

העיר יושבת כ-100 ק"מ דרומית-מזרחית לפלובדיב וכ-55 ק"מ דרומית-מערבית לחסקובו. היא בנויה על שתי גדות הנהר ארדה (Arda)

 

שרידים של יישוב קיימים במקום מזה 6,000 שנה, ובהם ממצאים פרה-היסטוריים, תרקים, רומיים, ביזנטיים, בולגריים ועות'מאניים, שנחפרו אלה על גבי אלה. בימי הביניים עבר המקום תכופות בין השליטים הביזנטיים לאלה הבולגרים. באמצע המאה ה-14 נכבש המקום על ידי הצבאות העות'מאניים שהחלו את כיבושיהם בבלקן. ב-1379 הגיעו מתיישבים מאנטוליה. ב-1650 מושל האזור היה קרדג'י עלי, והוא הנחיל, כנראה, את שמו לעיר, בה הייתה מפקדתו. ב-1750 נבנה בה המסגד הראשון.

מאזור זה, ובמיוחד מן העיר עצמה, יצאו חבורות של פורעים ומפירי סדר שזעזעו את השלטון המרכזי בשלהי המאה ה-18, אלה היו "ימי הקרדג'אלי". אותם אלפי מורדים גרמו לרצח, שריפות ומעשי ביזה בכל אזור רומליה-בולגריה של ימינו.

לאחר כניסת הצבא הרוסי בינואר 1878 לעיר, היא נותרה בגבולות רומליה המזרחית. לאחר איחוד החלק הזה עם נסיכות בולגריה, בספטמבר 1886, למורת רוחן של המעצמות הגדולות, קרדג'אלי נמסרה כפיצוי לשלטון העות'מאני. במלחמת הבלקן הראשונה (1912), שחררו הכוחות הבולגריים את העיר ומאז היא בתחום בולגריה.

עיקר פרנסתם של תושבי העיר, בעבר, וגם כיום, מבוססת על גידול טבק ועיבודו וכן על ניצול מכרות המתכת שמצויים בקרבה ובתעשייה הקשורה באותם מחצבים. בשנת 1920 מנתה אוכלוסיית העיר כ-4,400 תושבים. לאחר גלי הגירה מיוון ומטורקיה צמחה האוכלוסייה ב-1946 לכדי 10,500 נפש; ב-1985 – 55,100 נפשות וב-1992 ירד מספרם ל-45,700, זאת בעקבות הגירתם מאונס של רבים מהתושבים הטורקים-מוסלמים.

מלבד הטבק והמתכות, הצטיינה קרדג'אלי גם בעיבוד מזונות, מזון טרי ושימורים. כן התפתחה תעשיית טקסטיל: תפירת בגדי גברים ונשים. עוד מצויים בעיר מפעלים לייצור חומרי אינסטלציה ובניין.

 

הקהילה היהודית

אין ידיעות מתי הגיעו היהודים הראשונים לעיר. ההנחה המקובלת, כפי שעולה ממאמרה של הגברת סטויאנובה על תולדות הקהילה, היא שראשוני היהודים הגיעו לעיר בשנות ה-20 של המאה ה-20: כ-40 משפחות. אך במסמך הדן בגורלם של יהודי ארצות הבלקן, לאחר מלחמות הבלקן (1913-1912), מוזכרת גם קהילת יהודי קרדג'אלי, שמנתה 110 נפשות. עוד נאמר שם, שבעת המלחמה הראשונה, בשנת 1912, עזבו את העיר 30 משפחות, כ-90 נפשות, לעיירה סמוכה בטורקיה, אך רובם חזרו בתום שתי המלחמות. מכך ניתן להסיק כי ראשוני היהודים באו לעיר עוד בהיותה תחת שלטון עות'מאני-טורקי, בשלהי המאה ה-19.

היהודים בקרדג'אלי היו רובם ככולם שייכים לקהילה הספרדית. הם התגוררו באזור נפרד, אם כי לא מגודר או סגור. ב-1924 החלו בונים בעיר בית כנסת. בית העלמין, גם הוא ראשיתו באותו פרק זמן. עיקר עיסוקם של היהודים היה במסחר, במלאכות שונות ובפקידות נמוכה. היו ביניהם כמה יהודים אמידים שעסקו במסחר בטבק ומוצריו וכן היו כמה מלווים בריבית.

ענייני הקהילה נוהלו על ידי מועצה נבחרת של שלושה יהודים, שטיפלה בנושאים הדתיים והחילוניים כאחד. הרב שנבחר ב-1924 ושירת בכל השנים עד תום נוכחות היהודים במקום היה ר' דוד בנבסט.

הארגון הציוני-חילוני הראשון שקם בקהילה היה "מכבי", בשנת 1927. מעבר לפעילותו בתחום הספורט, אותו מוסד היה הרוח החיה בארגון חיי היהודים, מחוץ לכותלי בית הכנסת. ארגון ציוני נוסף היה "ברית טרומפלדור", מייסודה של תנועת בית"ר. הארגון הוקם ב-1931. מטרתו המוצהרת הייתה לחנך את הנוער היהודי לערכי הציונות במקביל להיותם אזרחים בולגרים נאמנים. אותו ארגון הוציא עיתון וקיים פעילות סדירה בקרב הצעירים. אחת ממטרותיו, משנות ה-40 ואילך, הייתה עידודם של אלה לעלות לארץ ישראל.

 

תקופת השואה

היחס בין היהודים לשכניהם הנוצרים והמוסלמים היה טוב, על פי-רוב. הדבר השתנה, בדומה לשאר ערי בולגריה, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחקיקת "החוק להגנת האומה", שפרסם המשטר הפשיסטי בבולגריה, והיה, למעשה, העתק לחוקי נירנברג הגזעניים.

ראשוני העולים לארץ יצאו את קרדג'אלי בימי מלחמת העולם עצמה, אך אלה היו בודדים. עם העלייה הגדולה (1950-1948), עזבו אחרוני היהודים את העיר. אין מספר מדויק של יהודי קהילת קרדג'אלי בעת שעלו לישראל.

 

מקורות

מאיה סטויאנובה: קהילת קרדג'אלי

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית

ד"ר א. פנקוב & ד"ר  ו. דויקוב: ערי בולגריה

 

חזרה לראש העמוד

 

עבור לתוכן העמוד