|
שיר לקרן אור -חיימיקו ובולגריה
אני חיים, הסיפור שלי מתחיל בישראל 1960
ומי שמחשב הגיל תהיו נחמדים ,עגלו ל50.
גדלתי ליד שכונת הדר יוסף
ילדות שעברה עלינו בצניעות ובכיף .
עדות המזרח היו בשכונתנו הרוב
ובעיקר טריפוליטאית נשמעה ברחוב.
בעולם הילדים כשאתה יחידי
מהר מאוד, אתה מבין זאת ידידי.
"בולגרו" התחילו הם אותי בזלזול לכנות
ולי זה גרם להתעצבן ולפעמים כמעט לבכות .
פתאום, שמתי לב שההורים שלי כשהם מדברים
המילים מקבלות צלילים אחרים.
הלמד מודגשת הַהֵא הפכה חֵית
הרצליה-חרצליה, אירופה-חברופה, מבושה אני מת.
לשכנה אמא שלי קוראת שֶכֶנָה
ועליי מסתלבטת כל השכונה.
ובסוף כל שבוע באה לשכונתנו המסורתית השבת
ולבתי כנסת הלכו כולם, כמעט
כי אבא שלי, בבית נשאר
עוד הבדל ביני ובין כל השאר.
אבל ידעתי תמיד, אם רק את השדה אֱחֶצֶה
בסביבה סימפטית מייד אמָצֶא.
בתל ברוך, בולגרית מדברים ברחוב
ולמד גרונית פתאום נשמעת כמשהו טוב.
ושם אני לא חיים אלא חיימיקו
ויש שם מושיקו, סמיקו וגם אברמיקו
ושם עליי "איז'יקו בולגרו" אומרים באהבה
שם להיות בולגרו זו ממש גאוה.
הבדלים נוספים, ברוך השם, לא היו חסרים
כשאמרו מלך כולם על דוד או שלמה היו מדברים
ורק אצלי בבית כשהזכירו באהבה את המלך שלנו
הרגשתי שצאר בוריס עוד חי ממש כאן איתנו.
וכשאחרים קראו את הספר הנסיך הקטן
ונראה היה להם שמדובר בנסיך מדומיָין.
אני, חיימיקו, ידעתי קצת יותר כמובן
ידעתי שסִימִיונְצ'ו, הנסיך שלנו, הוא הנסיך הקטן.
|
בכלל לנו היו הרבה "שלנו" היה לנו את המלך שלנו
והשר שם טוב- השר שלנו , מנתח הלב מוריס לוי- הרופא שלנו
והיה גם זיקו גרציאני הדיריגנט שלנו, ומושונוב הבדרן שלנו
ואלברט כהן השחקן שלנו, ומוצי ליאון הכסחן -שלנו
ומכבי יפו הקבוצה שלנו, ומקהלת צדיקוב המקהלה שלנו
והיה גם הרב האופנוען הרפורמיסט אברמיקו הרב שלנו
ואפילו הרמטכ"ל אשכנזי היה הרמטכ"ל שלנו
ומצטער אם שכחתי עוד הרבה שלנו.
בגיל הנעורים, הייתי מתרגז לראות באיזו גאוה
ההורים היו מדברים על כל דבר בולגרי באהבה.
בשבילי בולגריה הייתה קומוניסטית ותומכת בערבים
ובשביל ההורים מולדת וזכרונות אהובים.
על ימי השואה אצלנו לא הרבו לדבר
אבא על מחנה עבודה מעט מאוד סיפר
ורק כששאלתי על השואה , הזמן הלא טוב
גילה, בחוסר רצון, שגם הוא ענד טלאי צהוב.
הרבה כבוד ואהבה למלך בוריס, בביתנו, רחשו
וכמעט ביראת כבוד את שמו לחשו
ובין לבין שמעתי גם על צעדת הבכירים
שתרמה שהגורל בבולגריה היה שונה מבמקומות אחרים.
אחר כך למדתי על הנושא קצת יותר
והבנתי שתודה חייבת בלב להישמר
כי אילמלא אמיצי הלב מקיוסטנדיל
והמטרופוליטנים סטפן מסופיה ומפלובדיב קיריל
ואילמלא סגן יו"ר הפרלמנט דימיטר פֶשֶב
שהקשיב ליהודים מקיוסטנדיל, ברוב קשב .
הסיכוי שנהיה כאן היום היה הופך לעשן
באושויץ או בדכאו באש הכבשן.
בשנת 2000 הגשמתי חלום
ולעיר הורי רוסֶה הגעתי ליום
האמת הרבה עוני ודלות היו שם
אבל אני הרגשתי על גג העולם.
כולם מסביב דברו בולגרית בידידות
ואני בשניה חזרתי לימים היפים של הילדות
והשפה ששמעתי הייתה כל כך מתוקה
חשתי בגן עדן למרות העוני והמצוקה.
עומד היום לפניכם, חיים, צבר וישראלי לכל דבר
מהבולגריות הרבה כבר לא נשאר
אין מבטא, לא שותה רקיע ולא מעשן ציגריה
אבל על הלב שלי חרוט באותיות זהב: תוצרת בולגריה. |
