סטרה-זגורה – Stara-Zagora |
|||
סטרה-זגורה נוסדה על צומת הדרכים בין הדנובה לים האגאי ובין פלובדיב אל חופי הים השחור. לעיר שלל שמות בתקופות השונות: ברואה (Beroe); אבגוסטה-טראיאן (Avgusta-Trayan); ווריאה (Vereya); בורוי (Borui); אסקי-זגרה (Eski-Zagra) ושמה הידוע עד ימינו – סטרה-זגורה.
לראשונה מוזכרת ברואה במאה השישית לפנה"ס, כעיר של השבטים התרקיים. ייחודה היה בהיותה מרכז של שווקים וירידים. בשנת 46 לפנה"ס נכבשה העיר בידי הרומאים, שכינו אותה אבגוסטה-טראיאן. בכתבי היוונים והרומאים נזכרת העיר כמרכז של מסחר פורח אך גם כעיר מבצר.
במאות השנים הבאות החליפה העיר שליטים ושמות נוספים. בממלכה הבולגרית הראשונה היא נקראה בורוי, בדומה לשמה בימי התרקים. הכובשים העות'מאנים במאה ה-14 כינו אותה זַגְרַה, על שם האזור ששכנה בו. מאוחר יותר שונה השם לזאארה-עתיק – זגורה העתיקה, שהוא למעשה תרגום שמה לבולגרית: סטרה-זגורה.
בשלהי התקופה העות'מאנית, במאה ה-19, הצטיינה סטרה-זגורה בתוצרת החקלאית שלה הודות לאדמותיה הפוריות. במקביל התפתחו בה מלאכות שונות כמו עבודות נחושת, מוצרי צמר וייצור יינות. באותה עת שימשה העיר גם כמרכז תרבותי וחינוכי ונוסדו בה בתי ספר ברמה גבוהה שהעידו על האינטליגנציה הבולגרית המתהווה.
במהלך מלחמת 1878-1877 נהרסה העיר כליל והועלתה באש. שנה לאחר מכן, היא שוקמה ונבנתה מחדש על פי תכנית-אב מודרנית, כשרחובותיה ישרים ורחבים, כך שלא נותר זכר מן המראה האוריינטלי הקודם.
בשל מיקומה הגיאוגרפי ואדמותיה הפוריות, התפתחה סטרה-זגורה כעיר תעשייתית שעיקר מוצריה מן החקלאות. בנוסף לכך, קמו בעיר תעשיות מתכת, ייצור מכונות ומפעלים פטרו-כימיים. כל אלה הביאו לשגשוגה של העיר, שבא לידי ביטוי בגידול הדמוגראפי: ב-1884 מנתה העיר 15,000 תושבים; ב-1934 מספרם הוכפל, וב-1992 כבר מנתה אוכלוסיית סטרה-זגורה למעלה מ- 150,000 תושבים. הקהילה היהודית לראשונה מוזכרים יהודים בסטרה-זגורה במאה ה-12. מדובר בר' אבישי מארץ זגור"ה, תלמיד-חכם שעסק בפירוש לתורה ונדד ברחבי אירופה בחיפושיו אחר כתבי-יד עבריים. נאמר עליו שהוא יליד העיר בֶרוֹאֶה. לא ידועים פרטים נוספים על אודותיו.
מסורות שונות מציינות שחיי קהילה מסודרים ומתוקנים החלו אי-שם בראשית המאה ה-17, אך שוב, אלה מסורות שבעל-פה שאין להן תימוכין בתעודות או מסמכים. אותן מסורות מזכירות את בואם של סוחרים מאדירנה ומסלוניקי ב-1606-1605. אלה התיישבו בעיר וכעבור כמה עשרות שנים הצטרפו אליהם משפחותיהם וכן יהודים נוספים מפלובדיב (פִילִיבֶה באותם ימים) ומאיסטנבול הבירה.
בספרות השאלות ותשובות (שו"ת), מוזכרים יהודים לראשונה בסטרה-זגורה רק בשלהי המאה ה-18, בעקבות כך שפדו שני יהודים מידיהם של שודדי-דרכים.
ב-1815 כיהן כרב הקהילה ר' דוד קריספין. אחריו כיהנו הרב גמליאל ומאוחר יותר בנו – ר' חיים קריספין. ב-1890 שימש כרב העיר ר' יהודה יוסף טוביה מאדירנה.
עם בואם של פליטים נוספים מאדירנה, בעקבות השריפה הגדולה שפקדה את עירם ב-1835, גדלה והתרחבה הקהילה המקומית. היהודים התפרנסו ממסחר בעורות, עשיית נעליים ומלאכות אחרות.
על פי מקורות בולגריים, מנתה הקהילה במחצית המאה ה-19 כ-430 נפשות. באותם מקורות מודגש הפן האנטי-יהודי בקרב האוכלוסייה הבולגרית-נוצרית, שראתה בהם מתחרים מבחינה כלכלית; הם חששו מפני היותם של היהודים סוחרים בעלי קשרים וכישורים ובעלי יוזמה ותעוזה גדולים מאלה של הבולגרים, דבר שהביא למתחים ולרדיפות כלפיהם. כך, למשל, ב-1867 שמה המשטרה המקומית מצור על השכונה היהודית כתוצאה מהלשנה של הבולגרים. ראש המשטרה היה נוצרי שהתאסלם, ויחסו אל היהודים היה ידוע לשמצה. בצר להם, פנו יהודי סטרה-זגורה אל רבה של אדירנה, הרב יקיר גירון, אשר הצליח לשכנע את הווזיר הגדול לבטל את רוע הגזירה, אך השנאה נותרה בעינה. ב-1877, בעת המלחמה בין האימפריה העות'מאנית לזו הרוסית, בהתקרב הצבא הרוסי לעיר, התנפלו רבים מהבולגרים-הנוצרים על יהודי המקום, שמנו למעלה מ-600 נפשות, הרסו את בית הכנסת, בזזו את חנויותיהם ושדדו מן הבתים מכל הבא ליד. היהודים אמנם הגנו על נפשם, אך בכל זאת נפלו בהם קורבנות. רוב יהודי העיר נסו על נפשם וחיפשו מקלט באדירנה ובפלובדיב.
בתום המלחמה רבים לא שבו אל העיר. במפקד שערכו השלטונות הבולגריים ב-1888 נמנו בעיר 480 יהודים – ירידה לעומת מספרם לפני המלחמה. להלן אחד הפרסומים האנטי-יהודיים שהופצו ב-1905 בעיר, המשקף בבירור את התעמולה כנגד יהודי סטרה-זגורה: ".. ערב 'מלחמת השחרור' (הכינוי למלחמת 1878-1877), חיו בעיר למעלה מ-5,800 יהודים(!), אשר איימו על סוחרי העיר ותושביה וזממו לתפוש את השלטון ולהיות לאדוני עירנו, ולהעביר את המסחר בעיר ובסביבתה לידיהם...". באותו חיבור נאמר עוד, שמפלת הצבא העות'מאני וקץ שלטונם, הביאו להצלת העיר מפני יהודיה! ובהמשך, "... יהודי סטרה-זגורה נושאים באשמת שרפת העיר. הם אלה שמסרו לידי הצבא העות'מאני הנסוג רבים מלוחמי החירות הבולגרים, בנוסף לזקנים והטף, מפני שנאתם היוקדת אל הנוצרים, המעוורת עיניהם..."
ב-1911 נוסד בעיר בנק "יוניון", שכל מניותיו היו בידי היהודים. הוא פעל עד 1948, עת רוב יהודי המקום עלו לישראל.
בימי מלחמות הבלקן (1913-1912), חיו בעיר כ-600 יהודים (מכלל אוכלוסיית סטרה-זגורה, שמנתה 20,800 תושבים). מבין הגברים בקהילה, שירתו בצבא הבולגרי הלוחם 62 איש. אלה תמכו ב-287 נפשות. מוסדות צדקה שונים אספו עבור אותם נזקקים סכום של 1,900 פרנקים צרפתיים - 6.6 פרנקים לנפש.
במלחמת העולם הראשונה נפלו בקרבות עשרה מיהודי סטרה-זגורה. פעילויות הקהילה ב-1930 נחנך בית הספר היהודי הראשון בעיר. היו גם מספר ארגונים בקהילה: ב-1925 נחנך אחר כבוד בית העם, ששימש להרצאות, לימוד עברית, חגיגות, "יום השקל", קונצרטים והצגות. בשנות ה-30 קמו תנועות שונות: "מכבי", "ויצ"ו", "השומר הצעיר" ו"בית"ר".
כמו בשאר קהילות יהודי בולגריה, רוב יהודי סטרה-זגורה עסקו במסחר, ובמיוחד בייצוא וייבוא של תבואות. ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בעיר מעט למעלה
מ-1,000 יהודים. ב-1943 ירד מספרם ל-560 עקב הגירוש שנכפה עליהם. רבים לא שבו יותר לעיר. תקופת השואה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעה ההשפעה הנאצית גם לבולגריה, ובאוקטובר 1940 חוקקה הממשלה את "החוק להגנת האומה". בפברואר 1941 הוצאו תקנותיו של החוק אל הפועל. היהודים הפכו לאזרחים חסרי זכויות, חויבו לענוד סימן צהוב, כפתור או מגן דוד, בתיהם ועסקיהם סומנו והם סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה.
במרץ 1941 נכנס הצבא הגרמני לבולגריה. גברים יהודים גויסו לפלוגות עבודה והוחזקו בתנאים קשים במחנות ריכוז לעובדי כפייה.
במאי 1943 גורשו כ-20,000 מיהודי סופיה לערי השדה, מקצתם הגיעו לסטרה-זגורה. על פי הוראת השלטונות, שוכנו המגורשים בבתי היהודים בלבד. בקרבת העיר היו מפעלים ביטחוניים, והדבר שימש כתירוץ לגירוש תושביה היהודים לערי שדה ביוני 1943. כאמור, בעקבות זאת ירד מספרם ל-560. בתום מלחמת העולם השנייה גדל מספר היהודים ל-1,800 נפש. עד לעלייה ההמונית בשנים 1950-1948, שב וירד מספרם ל-1,000. ב-1999 עמד מספרם על קרוב ל-50 איש בלבד. לאחר העלייה ההמונית לאחר העלייה נותרו בעיר 110 יהודים, ביניהם רבים בנישואי תערובת.
בית הכנסת של הקהילה נהרס בשנות ה-50 של המאה ה-20. כזה היה גם גורלו של בית העלמין היהודי, שחדל לשמש את אלה שנותרו לאחר העלייה הגדולה, בשנות ה-60 של אותה מאה. כ-40 מצבות עתיקות הועברו לחצר המוזיאון המקומי. בעבודת המחקר שנעשתה ב-1990 על ידי ד"ר צבי קרן, התברר שכמה מהמצבות הן משלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, ביניהן גם מצבתו של הרב דוד קריספין, שהוזכר למעלה. מקצתן של המצבות היו צילינדריות, דוגמת "סרקופגים", והאחרות שטוחות. אותן מצבות ניצלו בזכותו של מנהל המוזיאון בשנות ה-60, שמנע בגופו מהבולדוזרים מלהרוס את שרידי הקהילה. מקורות ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה חיים קשלס: קורות יהודי בולגריה ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית רליצה אוזונובה: סופיה, פרטים על יהודי סטרה-זגורה יצחק סינטו: שאלון על יהודי סטרה-זגורה אבגניה איבנובה: סטרה-זגורה, נתונים מהארכיון המקומי
|
|||
|
|||
