בית הכנסת בוידין

קהילת יהודי וידין היא מהקהילות העתיקות בבולגריה - אולי העתיקה ביותר. היא קיימת מהתקופה הביזנטית וכנראה שראשוני המתיישבים היהודים בוידין באו עוד בתקופה הרומית. במדור "פנקס הקהילות" באתר זה, הסוקר את כל הקהילות של יהודי בולגריה, קיים מאמר על קהילת וידין.

15 שנה לפני חנוכת בית הכנסת החדש בסופיה, נערכה בשנת 1894 חנוכת בית כנסת חדש בוידין, שהיה אחד הגדולים והמפוארים בבתי הכנסת באירופה ויש המשווים אותו לבית הכנסת של וינה. בית במשך יובל שנים ויותר, שרת בית הכנסת בנאמנות את קהילת וידין והיה אחד ממקורות הגאוה שלה.

אחרי הקמת המדינה, כאלף מבני הקהילה עלו לישראל בתקופת העליה הגדולה של יהודי בולגריה בשנים 1948-49.  בוידין נשארו כ-50 יהודים, מעט מכדי להוות קהילה היכולה להחזיק בית כנסת גדול, מה גם שהמשטר הקומוניסטי התנגד אידאולוגית לגילויי דת של בני כל הדתות. בית הכנסת הולאם ע"י המדינה שהפכה אותו במשך הזמן למחסן.  אחרי שהמבנה הפסיק לשמש אפילו למטרה זאת הוא הוזנח והמבנה הדרדר ונהרס בהדרגה.

במשך שנות ה-70 בעקבות שינוי שחל בגישת המדינה כלפי בתי כנסת, היו ניסיונות לשקם את המבנה, אך כשהתברר גודל התקציב הדרוש הרעיון נזנח.  לאחת התמוטטות המשטר הקומוניסטי בבולגריה, הוחזר המבנה בשנת 1990 ליהודי וידין, אך לא היה בכוחה של הקהילה המדולדלת לשקם את המבנה (ואף לא ברור אם היה לה ענין אמיתי בכך). 

בניגוד למשטר הקודם שהקפיד על מתן זכויות אזרחיות שוות ליהודים, אך דיכא את רגשותיהם הדתיים, המשטר החדש התיר את חופש הפולחן הדת לבני כל הדתות. יתר על-כן, תולדות יהודי בולגריה נתפשים היום בבולגריה כחלק מהמורשת התרבותית וההיסטורית של המדינה, שיש לשמרה. כדוגמא לכך נביא את בית הכנסת הגדול בסופיה שחגג ב-2009 את יובל ה-100 להקמתו. לכבוד המאורע נערכה חגיגה גדולה אליה הוזמנו נציגים של העם היהודי מפינות שונות בעולם, כולל ישראל. בחגיגה השתתף נשיא בולגריה וחברי ממשלה שבאו לא רק כמוזמנים, אלא, כחתני השמחה ביחד עם בני הקהילה, וזאת מאחר ותקציב המדינה מימן חלק נכבד מהשיפוץ הנרחב של בית הכנסת כשהסכום הנותר גויס מתרומות בחו"ל.

על רקע דומה מדובר היום על האפשרות לשקם את בית הכנסת בוידין שבניגוד לבית הכנסת בסופיה, לא נמצא בשימוש במשך שנים רבות ובמצב של הרס מתקדם. משרד התרבות הבולגרי הודיע בשנת 2009 לעירית וידין על נכונותו לשקם את בית הכנסת. הדבר נעשה כמובן בהסכמת קהילת וידין שהיא בעלת המבנה (או מה ששרד ממנו). אין עדיין תאריך קונקרטי לתחילת הפרוייקט כי ככל הנראה, הכסף הדרוש - כמליון יורו, עדיין לא תוקצב. אבל, אם הרצון קיים צריך לקוות שגם הכסף יימצא.

היום ברור שאחרי השיקום לא יחזור המבנה לתפקד כבית כנסת. גודל הקהילה אינו מצדיק הוצאה ממשלתית כל כך גבוהה ואין להניח שממשלת בולגריה תסכים להוציא מליון יורו עבור מבנה שיעמוד סגור רוב ימות השנה.  מהן האפשרויות? מוסכם שצריך לשמור על צביון ותוכן יהודי מסויים, אך לא ברור עדיין איזה צביון. מכל מקום, תולדות יהודי וידין מהווים פרק מרתק בתולדות יהודי בולגריה ויש לקוות שהדבר יבוא לידי ביטוי בבית הכנסת המשוקם.

אחד הרעיונות הוא שבית הכנסת יהווה חלק מקומפלקס תרבותי היסטורי של וידין, ויצורף למבצר העתיק של וידין Baba Vida המהווה היום מוזיאון ואטרקציה היסטורית.  אפשרות אחרת היא שבית הכנסת יהפוך לאולם קונצרטים, בדומה לבית כנסת של בורגס, שהפך לאולם תערוכות. הארגון המרכזי של יהודי בולגריה החיים בה היום - "שלום", אינו יכול לשקם את בית הכנסת במקורותיו, ולכן נתן את הסכמתו העקרונית לשינוי היעוד של המבנה, ובלבד שתישמר המורשת היהודית של המקום. 

עד כאן, הכל טוב ויפה עד שמגיעים לשאלת השם. ממאמר של סוכנות הידיעות הבולגרית BTA (ראה למטה) אנו למדים שבית הכנסת המשוקם ישא את השם "ז'ול פסקין". ומאחר שידיעותינו על ז'ול פסקין לא הספיקו, בדקנו במקורות מי היה האיש ומה עשה בחייו. ובכן, ז'ול פסקין היה צייר בעל שם עולמי שנולד למשפחה יהודית בוידין בשנת 1885 ובהיוולדו נשא את השם יוליוס מרדכי פנקס. בהיותו בן 7 היגרה משפחתו לבוקרסט ויותר מאוחר הוא נשלח ללמוד ציור בוינה, מינכן, וברלין. לאחר השלמת לימודיו הוא עבר לפריז, בה התפרסם כצייר ובאותה תקופה אימץ את השם ז'ול פסקין. בהמשך הקריירה האומנותית שלו נדד ז'ול פסקין בין בירות אירופה, ובעיקר בין פריז וניו-יורק. הוא קיבל אזרחות אמריקאית וארצות הברית הפכה למקום מקוריו הקבוע. פרט לעובדה שנולד כיהודי בוידין, לא מצאנו בביוגרפיה של ז'ול פסקין סימנים כלשהם לקשרים עם קהילת יהודי וידין או עם בולגריה בכלל. דמותו של ז'ול פסקין מצטיירת בעינינו כאזרח העולם, קוסמופוליט ואפילו הויקיפדיה הבולגרית מגדירה אותו כ"צייר צרפתי שנולד בבולגריה".  תמונותיו הוצגו בבולגריה, אך הוא לא חזר אליה כדי לצייר וככל הנראה לא היה קשור לקהילת יהודי וידין, אותה עזב בגיל צעיר מאד.

לנוכח עובדות אלה (ונשמח אם יאירו את עינינו בעובדות אחרות המפריכות את מסקנותינו) המחשבה לתת לבית הכנסת המשוקם בוידין את שמו של ז'ול פסקין נראית לנו תמוהה, במקרה הטוב. אם הרעיון המרכזי העומד מאחורי השיקום הוא שימור מורשת יהודי בולגריה, לעניות דעתנו, ז'ול פסקין אינו מייצג אותה. אך מכיוון שאיננו תורמים את הכסף לשיקום, אפשר לטעון שלדעתנו בענין השם אין כל משקל ובכל זאת, דעתנו קיימת ואנו מבקשים להשמיע אותה. ואולי מישהו (שדעתו כן קובעת) יהרהר בדבר וימצא שראוי להקדיש לנושא מחשבה שנייה.
אם בקרב גולשי האתר ישנם בני וידין, נשמח לשמוע ואף לפרסם את דעתם. כן נשמח לקבל תמונות של בית הכנסת, נוסף לאלו שמוצגות למטה.