סיפורי עליה וקליטה

עבור הדור הצעיר שנולד בארץ ומבקש לדעת "איך זה היה?" - הסיפורים האישיים הם מורשת במלוא מובן המילה. עבור המבוגרים שבינינו, סיפורי העליה הם קטע של זכרונות ונוסטלגיה (לא תמיד נעימים...)
המערכת ממליצה לקרוא את סיפורה של לינה בכרך לבית מנדל, מרוסה, נערה יהודיה שהייתה כבת 15 בעת עלייתה עם הוריה במרץ 1949. הסיפור הקולח והמרתק נמשך על פני חמש שנים. הוא מתחיל באוקטובר 1944, עם עליית אחיה הבכור במסגרת עליית הנוער ונמשך עם הקמת המדינה וההכנות הקדחתניות לעליה וההתרגשות הגדולה שהקיפה את כל הקהילה. בשלב עלייתה עוברת המשפחה (בהפתעה מוחלטת!) "חוויה" שכמעט מנעה את עלייתה. זה קורה על הרציף בנמל בורגס - שניות לפני העליה לאנית המשא "בולגריה"  (בה עלו כ- 20 אלף מבני הקהילה ב-6 הפלגותיה). הסיפור נמשך בחוויות הבלתי נשכחות של ההפלגה עצמה ומסתיים על הרציף בנמל חיפה, בפגישה המרגשת עם בני המשפחה שכבר היו בארץ.

זהו פרק ראשון בסיפורה של לינה. בשבועות הקרובים נביא אחת לשבוע את הפרקים הבאים של הסיפור המתרחשים בארץ: בית העולים בפרדס-חנה, שלב הקיבוץ וצה"ל. לינה כתבה את סיפורה כדי שהדור הצעיר במשפחתה - הנכדים, יכירו את תולדות המשפחה שקרעה שורשים של מאות שנים בבולגריה, כדי לנטוע אותם מחדש כאן, בארץ ישראל. 
המערכת סבורה שהסיפור של לינה שכתוב בכישרון רב, הוא הסיפור של כולנו.

רצ"ב הסיפור - קריאה נעימה!  

המערכת מזמינה גולשים שעברו חוויות דומות שברצונם לחלוק עם יתר הגולשים לשלוח את סיפוריהם אלינו - אנו נפרסם את הכל!