בשנת 2006 פנה שמואל ארדיטי לראשונה אל המחלקה ל"חסידי אומות העולם" ב"יד ושם" כדי שזו תעניק את התואר לליליאנה פאניצה. ליליאנה העבירה למנהיגי קהילת יהודי בולגריה מידע על התכנית הגרמנית-בולגרית, לשלוח את יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. רכבת המוות הראשונה עמדה להישלח בחודש מרץ 1943. המידע הגיע לליליאנה במסגרת עבודתה בקומיסריון לענייני יהודים, כמזכירתו האישית של אלכסנדר בלב - ראש הקומיסריון. המידע הועבר תוך סיכון עצום לחייה, שכן אם הייתה נתפסת, הייתה מואשמת בריגול ובגידה וקרוב לוודאי שהיתה מסיימת את חייה על הגרדום. כאשר מנהיגי הקהילה קיבלו מליליאנה את המידע הדרמטי, הם הפעילו מיד את קשריהם עם אנשי ציבור ושלטון בולגרים שעל התנגדותם לתכנית הם יכלו לסמוך, ובסופו של דבר בוטלה פקודת גירוש נגד 8,600 יהודי בולגריה שעמדו להישלח למחנות המוות ב-10 במרץ 1943.
"יד ושם" לא הכיר בליליאנה כ"חסידת אומות העולם" והנימוקים להחלטה לא נמסרו לשמואל ארדיטי. מעודד מהצלחתו ע"י הכרתו לאחרונה של וולדימיר קורטב כ"חסיד אומות העולם", חידש ארדיטי את בקשתו ל"יד ושם". רצ"ב מכתבו של שמואל ארדיטי.
פניית שמואל ארדיטי אינה היחידה. אל אבנר שלו - ראש "יד ושם", הגיעה בימים האחרונים פנייה נוספת בעניין ליליאנה הפאניצה, מסלומון פסי - יהודי מפלובדיב, חבר הפרלמנט הבולגרי, שמילא בין השנים 2001-2005 את תפקיד שר החוץ של בולגריה, היה יו"ר מועצת הביטחון של האו"ם בשנים 2002-2003 ומילא החל מ-2005 ועד לאחרונה את תפקיד ראש הוועדה לענייני חוץ של הפרלמנט הבולגרי. פנייתו היא באנגלית ואנו מביאים גם אותה.
מכתבו של שמואל ארדיטי ליו"ר "יד ושם" אבנר שלו
פניית סלומון פסי בעניין ליליאנה פאניצה
