אלוף משנה במילואים מאיר מאיר - תולדות חייו

ילדות ונעורים בבולגריה
נולדתי בסופיה-בולגריה ב-4 ינואר 1928 למשפחה בורגנית-ציונית,שומרת מסורת יהודית (לא דתית).
אבי,סמי מאירוב ז"ל, ערך בבית את כל החגים היהודיים: סדר פסח מלא עם קריאת ההגדה והשירים,חגיגת ט"ו בשבט עם פירות ארץ ישראל, פורים עם חלוקת מטבעות לילדים, חנוכה עם הדלקת נרות וברכות לכל יום. בילדותי עשו לי כפרות ביום כיפורים, צמנו והלכנו לבית הכנסת לתפילות כל נדרי ונעילה.
 
הורי רשמו אותי לבית הספר היהודי המרכזי בסופיה ושם למדתי מגיל גן ועד כיתה ז'. מאותה תקופה אני זוכר את צעדות "יום השקל" להזדהות עם ארץ ישראל שצעדתי עם אבי.לקראת סיום לימודי בבית הספר העברי לקחו לי הורי מורה פרטית לצרפתית להכין אותי לקולג' הצרפתי בסופיה. את חופשת הקיץ העברתי בלימודי השפה הצרפתית ובספטמבר 1940 התחלתי לימודי בקולג'. כמה חודשים לאחר תחילת הלימודים פורסמו בבולגריה החוקים הראשונים "להגנת האומה". במסגרת חוקים אלה נאסר על יותר משני תלמידים יהודים ללמוד באותה כיתה ועל כן הועברתי לגימנסיה הממשלתית החמישית בסופיה (מגמה ריאלית).
 
בסוף שנת 1942 נאלצנו לעזוב את סופיה –לפני הגירוש הגדול של יהודי סופיה במאי 1943 – ועברנו לעיר קיוסטנדיל. שם המשכתי לימודי התיכוניים בגימנסיה המקומית. חב-8 במרס 1943 החליטה ממשלת בולגריה על גירוש יהודי תרקיה ומקדוניה למחנות בפולין ,ובכלל זה יהודי קיוסטנדיל. למחרת (9 למרס) היינו בדרך לתחנת הרכבת לעלות על הרכבת שכבר המתינה בתחנה עם יהודי מקדוניה. ואז הגיעה במפתיע הודעת הביטול ושבנו לביתנו.
 
לאחר כיבוש בולגריה ע"י הצבא האדום ב- 9 בספטמבר 1944 חזרנו לביתנו בסופיה. סיימתי לימודי התיכוניים בגימנסיה בה למדתי לפני הגירוש. עם שובנו לסופיה הצטרפתי לתנועת  הנוער "החלוץ" (לפני הגירוש לקיוסטנדיל הייתי חבר בתנועת "מכבי סופיה"). בדצמבר 1945 עזבתי את בולגריה במסגרת עליית הנוער עם קבוצת "החלוץ" ועליתי לארץ ישראל.
 
העלייה לארץ והקיבוץ
עליתי לארץ ברכבת מסופיה דרך איסטנבול. בתורכיה המתנו כשבועיים לאוניה "טרנסילבניה" והגענו לנמל חיפה ב-25 בדצמבר 1945.מדריך מהקיבוץ המתין לי יחד עם חברתי גיטה (רעייתי לעתיד) שהגיעה חודשיים לפני עם קבוצת נוער שיצאה מבולגריה באוקטובר 1945 ונשלחה לקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל. אני הגעתי לגבת ויתר חברי הקבוצה שעלתה אתנו הלכו לקיבוץ נען.
 
בקיבוץ שובצתי לעבוד ברפת (באותם ימים "לעבוד בזבל") ואחר כך בעצי פרי. בתחילת 1946 הצטרפתי יחד עם חברי לקבוצת הנוער  לארגון "ההגנה" בטקס השבעה על תנ"ך ואקדח. ב"שבת השחורה" ביוני 1946 נעצרתי ע"י הצבא הבריטי יחד עם נערים וחברי קיבוץ נוספים. המעצר היה חלק  ממבצע רחב הקף שניהלו הבריטים נגד "טרוריסטים" יהודים בקיבוצים ובערים. הובלנו במכונית צבאית למחנה המעצר בעתלית ושוחררנו רק לאחר שמונה ימים של  חקירות ,פחד ורעב.
במהלך התקופה בקיבוץ גבת עברתי קורס קצר בטופוגרפיה והוטל עלי ועל עוד חברה להעביר אקדח לאחד המושבים בעמק. כמה מחברי קבוצתי השתתפו בעלייה לביריה שליד צפת. באוגוסט 1947 עזבנו ,חברתי גיטה ואני , את קיבוץ גבת  ועברנו לתל אביב.
 
מלחמת השחרור וראשית צעדי בצה"ל
כחבר בארגון ה"הגנה" נטלתי חלק פעיל בפעולות שנוהלו בין דצמבר 1947 ועד הקמת צה"ל במאי 1948. זאת במסגרת גדוד חיל השדה של ה"הגנה" שהפך לגדוד 54 של חטיבת "גבעתי". פעילותי ב"הגנה" בתל אביב כללה אימונים בנשק בבית ספר נורדאו,שמירה בבתי קולנוע עם רימון בכיס ושכיבה במארבים ליד הכפרים סומייל( אבן גבירול), גמוסין(בבלי), שרונה(הקריה), ושייח מוניס(רמת אביב).
 
בסוף דצמבר 1947 נשלחתי עם כל הפלוגה (בליווי צבאי בריטי) לשמור על בית הספר החקלאי בן שמן. התלמידים והמורים נאלצו לעזוב את המקום שהיה מנותק ומוקף בישובים ערבים: רמלה,לוד ובית נאבלה. כעבור חודש הוחלפנו ע"י פלוגה אחרת וחזרנו (שוב,בליווי בריטי) למחנה יונה (רחוב הירקון) להמשך אימונים. משם יצאנו לפעולות לכיבוש הישובים הערבים מדרום לרחובות (יבנה הערבית,מראר, עקיר, בשייט, גדרה הערבית וחולדה הערבית) ובהמשך הקמנו מחנה קבע בשדה התעופה תל נוף. עד 12 מאי 1948 המשכנו בכיבוש הכפרים הערבים והדבר גרם לבריחה של התושבים לכיוון עזה, כולל מישובים אליהם נכנסנו ללא קרב: סואפיר,בטעיני וברקה.
 
ב-31 מרס 1948 השתתפה פלוגתי במבצע "חסידה/בלק 1" להטסת המשלוח הראשון של נשק קל ותחמושת מצ'כוסלובקיה. הכח שלנו התפרס לאבטח את שדה התעופה בית דארס(באר טוביה) שבו הונחת מטוס התובלה.הנשק והתחמושת שנפרקו
( 200 רובים צ'כים ו-40 מקלעי שפנדאו) הועברו בו בלילה לגדוד שלנו (גדוד 54) וליחידות נוספות שעמדו לצאת למבצע "נחשון" (3 אפריל 1948) לפתיחת הדרך לירושלים.
 
בקרבות מלחמת השחרור לחמתי בחזית הדרום עד לפציעתי ביולי 1948 באחת ההפגזות על משלטי קיבוץ נגבה. אחד הקרבות הקשים של חטיבת "גבעתי" לעצירת הצבא המצרי שהתקדם לתל אביב נערך ליד הפילבוקס באיסדוד (אשדוד, גשר "עד הלום") מרחק 32 קילומטרים מתל אביב. מחצית מחברי הפלוגה שלי נהרגו בקרב(19 הרוגים ו-16 פצועים קשה).
 
בעיצומה של ההפוגה הראשונה הוצאו חיילי הגדוד שלנו בחיפזון (אור ליום 22 ביוני 1948)  ונשלחנו לרחוב הירקון
 בתל אביב.מול החוף עגנה "אלטלנה"- ספינת הנשק של האצ"ל. בליל 7-8 יולי 1948 הסתיימה ההפוגה הראשונה והגדוד יצא להשתתף בקרבות "עשרת הימים".לחמתי בקרבות על משלטי נגבה ועיראק סווידאן. ב-9 ביולי  כבשנו את משלטי עיבדיס החולשים על נגבה והדפנו התקפות נגד מצריות.במהלך קרב זה נפצעתי מפגז מצרי שפגע בעמדה שלנו. 
 
לאחר אישפוז של חודשיים בבית החולים הצבאי וירידה בסיווג הרפואי הועברתי ל"שירות מפות וצילומים". בתום  השתלמות בנושאי פענוח תצלומי אוויר הועברתי לחיל המודיעין. בסוף 1949סיימתי את שירות החובה  וחתמתי לשירות קבע בתפקיד מפענח תצלומי אוויר(תצ"א).בשנת 1951 סיימתי קורס קצינים (חי"ר ומודיעין). עם הסמכתי לקצונה שרתתי כקצין מחקר וכמדריך בקורס פענוח תצ"א בבסיס ההדרכה של חיל המודיעין (בה"ד 15).

במלחמות ישראל
בראשית 1954  צורפה יחידה 101 בפיקודו של אריק שרון לחטיבת הצנחנים. הכנתי תיקי מודיעין לפעולות התגמול הגדולות של החטיבה בשנות ה-50. הפעולה הראשונה שהייתי מעורב בה: מבצע "חץ שחור" לכיבוש מחנה צבאי מצרי ברצועת עזה (28 פברואר 1955 ). פעולות תגמול נוספות : מבצע "אלקיים" לכיבוש משטרת חאן יונס, מבצע "הר געש" לכיבוש מוצבי
א-סבחה (אזור ניצנה), וכיבוש משטרת קלקיליה באוקטובר 1956. 
 
לקראת מלחמת סיני ("מבצע קדש" אוקטובר 1956) נשלחתי למוצב הפיקוד העליון (באותם ימים, בונקר במחנה צבאי ברמלה) לשמש קצין שטח. בין המשימות העיקריות שלי : להכין מטרות להפצצות במצרים עבור חיילות האוויר של צרפת ובריטניה שפעלו באזור תעלת סואץ. אזכיר כי בשנים 1954-55 הייתי בצוות שהכין את "מדריך סיני" – תיק השטח הראשון לאזור זה ואתו יצאנו למבצע סיני. כמו כן השתתפתי בתקופה שקדמה למלחמה בהכנת תיק שטח למבצע "ירקון" שנועד לבדוק עבירות לרכב בסיני ושימש את חטיבה 9 במסעה לכיבוש שארם א-שייח במבצע סיני.
 
בגמר מלחמת סיני התמניתי למפקד קורס פענוח צילומי אוויר. בשנת 1958 עברתי קורס מפקדי פלוגות חי"ר ובסיומו מוניתי לתפקיד עוזר קצין מודיעין פיקודי בפיקוד צפון (עד 1961) תחת פיקודם של אלופי הפיקוד יצחק רבין ומאיר זורע. באותם שנים רבו תקריות הגבול בגזרת פיקוד צפון במאבק על השליטה באזורים המפורזים (בעיקר, באזור תל קציר ועין גב). במיוחד זכורה "הפגזת ה-1000 " – הרעשה ארטילרית כבדה עם אלפי פגזים (נובמבר 1958 ) על גונן,יסוד המעלה,להבות הבשן וחולתה. וכן פעולת התגמול הגדולה של חטיבת גולני כנגד המוצבים הסוריים בתאופיק (1 פברואר 1960 ).
 
בשנים 1961-1962 עברתי קורס קציני מודיעין מתקדם ומלאתי תפקיד קצין מבצעים במחלקת איסוף של חיל המודיעין במטכ"ל. באוקטובר 1962 יצאתי לקורס פיקוד ומטה (פו"ם ארוך) וסיימתי בהצטיינות.את תעודת חניך מצטיין העניק לי ראש הממשלה ושר הביטחון,לוי אשכול. בגמר הקורס התמניתי לראש לשכת ראש אמ"ן (אלוף מאיר עמית ואחריו אלוף אהרון יריב).  ביולי 1964 מוניתי לקצין מודיעין של פיקוד דרום בפיקודם של אלוף צבי זמיר ואלוף ישעיהו גביש.
בנובמבר 1966 השתתפתי במסגרת תפקידי כקצין מודיעין פיקודי במבצע "אלפא" נגד הכפר סמוע בדרום הר חברון. יחודו של המבצע: בפעם הראשונה יצאו חטיבה משוריינת (גורודיש) וכח צנחנים(רפול) לפעולת יום  רחבת הקף.
 
 הייתי אמור לסיים את כהונתי בפיקוד דרום בערב יום העצמאות ב-14 במאי 1967 ולהתכונן לתפקיד הבא בנספחות צה"ל בפאריס. אך לא כך התגלגלו הדברים. החלטת נשיא מצרים ,נאצר, להכניס למחרת היום כוחות צבא לסיני ולחסום את מיצרי טיראן כעבור מספר ימים יצרה מציאות חדשה. כאשר התברר כי עומדת לפרוץ מלחמה פנה אלוף ישראל טל לראש אמ"ן אהרון יריב וביקש למנות אותי לקצין מודיעין של אוגדתו ("אוגדת הפלדה"). במלחמת "ששת הימים" הייתי קצין המודיעין של אוגדת טל ולחמתי בקרבות  רפיח וצפון סיני,בקרבות השריון בג'בל ליבני וביר גפגפה ועד הגעתנו לתעלת סואץ בקנטרה.
בסיום המלחמה השתתפתי בחקירת קצינים מצריים שנפלו בשבי.
 
באוגוסט 1967 יצאתי עם משפחתי לתפקיד שיועד לי לפני המלחמה: סגן נספח צה"ל בצרפת, בלגיה והולנד. משפרצה מלחמת ההתשה בתעלת סואץ נקראתי לחזור בדחיפות לארץ באוגוסט 1969 (מוקדם מן המתוכנן) למלא את תפקיד ראש ענף מצרים (רע"ן 6) שהוביל את הפעילות המודיעינית בזירה המצרית באמ"ן מחקר. היתה זאת תקופה אינטנסיבית עם מבצעים צבאיים רבים. העיקריים שבהם:
פשיטה באסיוט בעומק מצרים(ספטמבר 1969) ולמחרת פשיטה של כח משוריין גדול בע'רדקה שבחופו המערבי של ים סוף. כעבור מספר ימים קרבות אוויר. בסוף אוקטובר – פשיטה נוספת במצרים עילית(קינה).בסוף דצמבר – פשיטה במסוקים על תחנת מכ"ם. המכ"ם הסובייטי החדיש עם מפעיליו המצרים הובל לשטחנו. בינואר 1970 עליית מדרגה עם פתיחתו של פרק  ההפצצות האוויריות בעומק מצרים (ליד אלכסנדריה וקהיר) שנמשך עד אפריל 1970. בסוף ינואר – הפשיטה על האי שדואן בים סוף וכיבושו ל-36 שעות.בעקבות אירועים אלה יצא נאצר בחשאי למוסקבה בבקשה לעזרה דחופה. ברית המועצות פתחה ברכבת אווירית שהעבירה סוללות טילי קרקע-אוויר מתקדמות (ס.א.3 ),תותחי נ"מ, תחנות מכ"ם וצוותי קרקע וטייסים סובייטים. ב-18 באפריל 1970 התרחש הקרב האווירי הראשון עם טייסים סובייטים.
ב-30 ביולי הופלו חמישה מטוסי מיג-21 שהוטסו ע"י סובייטים. בעקבות כך הגבירו הסובייטים את הלחץ על מצרים שתסכים להפסקת אש. ב-7 באוגוסט 1970 נחתמה הפסקת האש. למחרת (8 אוגוסט) הצליחו המצרים לקדם סוללות טילי קרקע-אוויר לקירבת תעלת סואץ. להתפתחות צבאית זאת היתה משמעות גורלית באוקטובר 1973.
 
באוגוסט 1972 הועליתי לדרגת אלוף משנה ומוניתי לתפקיד נספח צה"ל בפאריס. במשך למעלה משלוש שנים כיהנתי כנספח צבאי בצרפת,בלגיה,הולנד ולוכסמבורג. עבורי ועבור משפחתי היו הימים עד אוקטובר 1973 שנותינו היפות ביותר.
פריצת המלחמה תפסה אותי באחד מבתי הכנסת בפאריס.שבתי הביתה,שברתי צום עם כוס תה ויצאתי למשרדי בשגרירות. בשיחת טלפון לראש אמ"ן בקשתי לחזור מייד לארץ. קבלתי הוראה להישאר עוד מספר ימים: לקבל את ה"פיקוד" על סניף חברת "אל על" בפאריס ולדאוג למבצע החזרתם לארץ של קצינים רבים (במיוחד אנשי צוות אוויר ומפקדי טנקים) שטיילו באותו חודש של חגים באירופה. סיימתי משימה זאת תוך ארבעה ימים וחזרתי לארץ עם בני הגדול שהיה עתודאי בחופשה. רעייתי והבן השני נשארו בפאריס.
 
עם שובי לארץ בעיצומה של המלחמה קבלתי מייד את האחריות על זירת מצרים באמ"ן מחקר. נשאתי בתפקיד זה חמישה חודשים ורק לאחר חתימת הסכמי הפסקת האש עם מצרים וסוריה חזרתי לפאריס ולמשפחתי להמשך כהונתי כנספח צה"ל. בסוף שנת 1975 סיימתי את תפקידי בפאריס וחזרנו לארץ.
 
קשרי החוץ של הצבא
עם שובנו מפאריס עמדתי להשתחרר מצה"ל.ראש אמ"ן ,אלוף שלמה גזית,הציע לי לקבל את תפקיד ראש מחלקת קשרי החוץ של צה"ל(קש"ח).נאמר לי כי עבודת מטה משותפת לאגף מודיעין ואגף תכנון עומדת להמליץ בקרוב על העלאת תקן ראש מחלקת קשרי חוץ מאלוף-משנה לתת-אלוף.
 
שדה הפעילות של מחלקת קשרי חוץ היה אינטנסיבי וחובק עולם.במיוחד אם נזכור כי במשרד הבטחון טרם הוקם גוף מקביל. במסגרת תפקידי הייתי אחראי על כל נספחי צה"ל בעולם וכן על פעילותם של כל הנספחים הצבאיים הזרים שהיו מוצבים בארץ; על טיפול בסיוע הצבאי שהעניקה ישראל למדינות  כמו קניה,קונגו,דרום אפריקה,סינגפור ואיראן; ועל טיפוח קשרי המודיעין עם מדינות שאיתן היו לנו הסכמים מיוחדים,ובעיקר עם ארה"ב,צרפת,הולנד,בלגיה וגרמניה המערבית.
בתקופת כהונתי כראש קש"ח היתה למחלקתי מעורבות פעילה במספר אירועים צבאיים ומדיניים:
המבצע לשחרור החטופים באנטבה(1976), ביקור נשיא מצרים סאדאת בארץ(1977), מבצע "ליטני" בדרום לבנון(1978) והשמדת הכור העיראקי ליד בגדאד(1981).
 
מינויו של רב-אלוף רפאל איתן(ז"ל) בשנת 1978 סגר בפני את הדלת לקבלת דרגת תת-אלוף.זאת, בגלל "חשבון אישי" ישן (עימות מודיעיני מקצועי שבו לא נתקבלה דעתו) שהוא גרר עמו מתקופת כהונתי כראש ענף מצרים במלחמת ההתשה.למרות זאת המשכתי למלא את תפקידי בראשות מחלקת קשרי חוץ כשבע שנים.  

המעבר ליחידה לביטחון לאומי (יל"ל)
עם מינויו לשר ביטחון (1981) החליט אריאל שרון לשנות מן היסוד את דפוסי העבודה של מערכת הביטחון. במסגרת זאת הוקמה במשרדו  היחידה לביטחון לאומי (יל"ל) שנועדה לנהל את פעילות הצבא ומשרד הביטחון באמצעות מטה השר.זאת, מעל ראשיהם של הרמטכ"ל ומנכ"ל משרד הביטחון. לראש היחידה מונה אלוף אברהם טמיר והוא הציע לי לעבור לגוף החדש ולהיות אחראי לכלל קשרי החוץ של המשרד והצבא. קיבלתי את הצעתו ועברתי ליחידה לביטחון לאומי (יל"ל) במרס 1982.
 
בתפקידי החדש הייתי אחראי לתכנון והכנת הנחיות שר הביטחון במכלול קשרי החוץ ולעדכון השר בנושאי הקשרים הביטחוניים המיוחדים,הייצוא הביטחוני,הקשרים עם מדינות וצדדים שלישיים וחילופי מידע ומשלחות (צה"ל,מחקר ופיתוח, מודיעין ומדע). השתתפתי בכל הישיבות של שר הביטחון שדנו בקשרי חוץ ונשלחתי למספר שליחויות בחו"ל, בעיקר למדינות באפריקה (קונגו,חוף השנהב, וולטה עילית ואתיופיה).כן השתתפתי בפגישות השר עם שרי ביטחון ורמטכ"לים שביקרו בארץ וליוויתי אותם בסיוריהם בגבולות.
 
ביוני 1982 יצא צה"ל למלחמת "שלום הגליל" בלבנון.מלחמה זאת עברתי במשך כשלושה חודשים במוצב המעקב של יל"ל שהוקם בלשכת שר הביטחון.ניהלנו מפה עדכנית של התקדמות הכוחות בלבנון וערכנו תידרוכים לשרים, חברי כנסת ואישי ציבור נוספים.מספר פעמים יצאתי ללוות אורחים רמי מעלה מחו"ל בסיוריהם באזור ביירות והרי השוף בלבנון.
הבעיות הפוליטיות והמשפטיות סביב מלחמת "שלום הגליל" היו זרז נוסף להחלטה לפשוט את המדים ולפרוש מצה"ל.
 
ב-1 בפברואר 1983 השתחררתי מצה"ל בתום 35 שנים רצופות של שירות צבאי. במהלך שירותי הממושך הוענקו
לי אותות המלחמה של ישראל: אות "עלה" (עיטור לוחמי המדינה) ; אות מלחמת הקוממיות; אות מלחמת סיני; אות מלחמת ששת הימים; אות מלחמת יום הכיפורים; אות מלחמת "שלום הגליל"
 
המעבר למשרד הביטחון
עם פרישתי מצה"ל פנה עוזר שר הביטחון ,חיים ישראלי, והציע לי לקבל את תפקיד ראש צוות ההקמה של מוזיאון צה"ל
במטרה לממש את החלטת שר הביטחון הראשון,דוד בן גוריון: "להמחיש את התפתחות הכוח העברי ואת מלחמתו של עם ישראל על קיומו בארצו ולהנחיל לדורות הבאים את מורשת הלחימה של צה"ל". עבודת צוות ההקמה התנהלה בשני מישורים. הראשון, בעבודה מול מינהל מקרקעי ישראל לאיתור שטח של 1000 דונם ליד שער הגיא.קבלנו את השטח המבוקש וגדרנו אותו (עד היום אני חתום עליו בספרי המינהל). במישור השני ,התמקדנו בהגדרת המטרות והתכנים של המוזיאון העתידי.
 
לאחר שנתיים בתפקיד ראש צוות ההקמה הבנתי כי מסיבות פוליטיות ותקציביות קטנים הסיכויים להקמתו של מוזיאון צה"ל.ואכן, עד היום הוא לא הוקם.על כן נעניתי בשנת 1985 להצעתו של מבקר מערכת הביטחון ,אלוף מאיר זורע ז"ל, לקבל תפקיד של מבקר בכיר במשרדו.עברתי קורסים והשתלמויות בנושאי הביקורת וערכתי ביקורות ביחידות שונות בצה"ל.
 
העבודה החשובה ביותר שעשיתי (יחד עם קצין נוסף) על פי הזמנה מיוחדת של שר הביטחון,יצחק רבין, בדקה והמליצה על הקמת פיקוד עורף. הדו"ח שהכנו היה בבחינת עבודת דוקטורט מקיפה ובו ראיונות עם אלופים,שרים,בכירים במשטרת ישראל ושירותי ההצלה האחרים.סיכום ומסקנות הדו"ח שלנו הוצגו בישיבה מיוחדת של אלופי המטה הכללי ואושרו ע"י שר הביטחון.אך לצערי עד היום לא בוצעו באופן מלא.הראייה לכך – המציאות הקשה ותיפקודו הלקוי של פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה.
 
בתקופת פעילותי במשרד הביטחון עברתי קורס תורת ניהול משרד הביטחון (1984); השתלמות בעריכת דו"חות בקורת מטעם לשכת מבקרי הפנים בישראל(1985); קורס שימושי מחשב למנהלים ולמפקדים בכירים(1986).
 
מנהל בתי האוסף לתולדות צה"ל
עם סיום הפרוייקט הגדול על העורף הרגשתי כי מיציתי עצמי ביחידת מבקר מערכת הביטחון. בשנת 1987 קבלתי את הצעתו של מנהל יחידת המוזיאונים במשרד הביטחון להיות מנהל "בתי האוסף" -  המוזיאון הזמני לתולדות צה"ל עד שיוקם המוזיאון הגדול ליד שער הגיא. ב"בתי האוסף" (במבנים הישנים של תחנת רכבת תורכית ומחסני הצבא הבריטי ביפו) מוצגים מערכות נשק מראשית המדינה וצה"ל,דגמים של נשק חדיש וכמות גדולה של נשק שלל. דגש רב הושם בתיעוד ,צילומים ,מפות ומסמכים היסטוריים שמספרים ,בעיקר לדור הצעיר, את סיפורה של המדינה.ראיתי בתפקיד זה מפעל חיים חינוכי והקדשתי לו שבע שנים מחיי. 
 
פעילות ציבורית
בשנת 1994, ואני בן 69,פרשתי סופית מכל תפקיד רשמי ויצאתי לפנסיה. במהלך השנים הארוכות של  תפקידים ופעילויות בתחומי צבא וביטחון הייתי גם חבר פעיל באגודות וגופים אזרחיים ציבוריים:
מועדון "רוטרי" בבאר שבע; מועדון "בני ברית" בתל אביב; הנהלת איחוד עולי בולגריה והנהלת בית האבות הבולגרי בראשון לציון; ממייסדי האגודה לידידות ישראל-בולגריה ומזכיר האגודה בשלוש שנותיה הראשונות.