ים הסוסים

חוף הסוסים

ריחות הליזול והחולי הסתתנו אל נחיריו של יאיר. מסביבו אנשים רדומים ספק חולמים, מקובעים אל מטותיהם וכמו בכוורת רחפה המולה נשית בלבן.

סבא שכב חיוור וחסר אונים. לרגעים עלה על פניו החיוך המוכר שליווה את סיפוריו שכה אהב לשמוע. אימא אחזה בכוח בכף ידו, ליטפה את ראשו, כמו בקשה שיבין שחייבים להישאר. לא משאירים את סבא לבד במקום הזה, גם אם גדל כאן. עיניי אימא דמעו, כמו הבינה שהסוף קרב.

יאיר לא אהב להגיע לבית החולים הסעודי בשכונה הערבית. קשה היה לו לתאר בדמיונו כי הבית שימש בעבר, בית קולנוע קיצי וסבא חלם להיות בוקר על סוס.

"יאיר, אולי תרד לנשום מעט אוויר ים בים הסוסים?" איש לא הבין את דבריה של אימא שגדלה אף היא על סיפוריו של סבא. ריח מלוח וצבעים של כחול ליוו את יאיר אל ים הסוסים. כך גם סבא ירד אל ים הסוסים והצטרף אל ילדי השכונה הערביים. כמותם זכה לקרצף את הסוסים המאובקים בלגונה של ג'באליה.

על החוף השומם, לצד סירות דייגים הבחין בדמות ילד שעטף קערה בפיסת בד מחוררת במרכזה. הוא מרח בקמח את פני הקערה והחדיר בצק אל החלל.

הילד נכנס בבגדיו למים הרדודים, הניח את הקערה על הקרקעית ויצא להמתין לבאות. יאיר היה מרותק לטכס. שניהם ישבו בשקט והתבוננו במים שהחלו לגעוש קמעה.קול המואזין מהמסגד של ג'באליה  הזכיר לו סרט ערבי .

"...סבא שלי רחץ כאן סוסים..."  מע עצמו יאיר ממלמל .

הילד הרים את פניו ונראה היה כאילו הוא מזכיר את הסיפור של סבא שלו. לאחר מספר רגעים התעשת, והוסיף: "גם סבא שלי". שתיקה של יחד.

לפתע רץ הילד אל מקום הקערה וניסה להרימה. יאיר התקרב ועזר לו להביאה אל החוף. בקערה שטו להם דגים קטנטנים.  "היזהר יש להם קוצים!" הוסיף הילד.

"סבא שלי גר פעם פה, ברחוב המדרגות... ועכשיו הוא חולה." פלט יאיר.

"סבא שלי גר שם ליד בית הקברות הערבי. הוא לימד אותי לדוג בפיילה, ועוד דברים... אתה רוצה דג?" הוסיף הילד הזר.

 החבר החדש הכניס דג לתוך בקבוק פלסטיק חתוך והושיט ליאיר.

"אם תבוא מחר, אלמד אותך לדוג בפיילה."

יאיר אחז באוצר והחל לעלות במעלה הרחוב אל בית החולים הסעודי האפור. הדג נע בחוסר נוחות בבקבוק הצר. יאיר התבונן בדג וכמו ניסה להרגיע את פרפוריו. חיוך קל פשט על פניו יש לו למה לצפות..

מתנשף הגיע לחדר של סבא. "אשמח אותו" חשב, "אספר לו על ים הסוסים והדיג הקטן...". אימא רכנה על סבא הישן וחיבקה אותו כמו תינוק. היא התבוננה בבקבוק, בפרפורי הדג ואמרה בסלחנות: "בוא יאיר, ניפרד מסבא..."

גופו היה קר. פניו של סבא היו שלווים. נדמה היה ליאיר שהבחין בחיוך המוכר.  

"גם אני אלמד לדוג בים הסוסים של סבא" מלמל.

טעם מלוח מתוק לחלח את לחייו. דמעה נגעה בדמעה. הדג קטן בבקבוק הצר המשיך לפרפר. זאת לא תהיה הפעם הראשונה, הבטיח לעצמו.