לרגל יום הולדת 100 של המקהלה |
|||
| 10/05/2016 | |||
מאה שנה למקהלת צדיקוב
עבורי צדיקוב איננה סתם "XOP" – בבולגרית מקהלה. עבורי צדיקוב היא זיכרון מרגש של ימי ילדות, נעורים והתבגרות. נולדתי להורי שכבר אז שרו במקהלה וספגתי לתוכי את המנגינות הערבות של שירי המקהלה. אחותו הבכורה של אבי - צילי בן-ארויה ז"ל, היתה חברתו של משה צדיקוב, מייסד המקהלה. בתחילת הדרך התארגנה חבורת זמר בגימנסיה, וכשמספר חבריה עלה, הוצע להם לערוך את החזרות ב"סינגוגה" - בית הכנסת, שהוקם סמום להתארגנות הקבוצה ב- 1909. אבי, ברנרד רחמימוף ז"ל, הצטרף למקהלה בשנת 1925 בעודו סטודנט צעיר. כאשר הכיר את אמי - אהובת לבו, אחד הדברים הראשונים שעשה, היה לבקש ממנה להצטרף למקהלה. בשנת 1935 נסעו הורי עם המקהלה לסבב הופעות בבירת יוגוסלביה – בלגרד. נולדתי לצלילי הטונים שאבי היה נותן לאימי, תוך כדי ניצוח קצבי. בלילות, כשהוריי היו בחזרות, היו משאירים אותי עם סבתי. כדי לחסוך בחשמל, היתה סבתא מכבה את האור בבית ופנסי הרחוב היו היחידים ששלחו את קרניהם והאירו באורם החיוור את דירתנו. הייתי נצמדת לחלון ומחכה לרכבת הקלה ה"טרמוואי" שיחזיר את הורי הביתה. פעילות המקהלה נפסקה בזמן מלחמת העולם השניה, אך עם סיומה, התארגנו החברים במהרה וחידשו את החזרות. עם עלייתנו ארצה ב-1948 המשיכה מקהלת צדיקוב בדרכה המבורכת. אמי, לוסי רחמימוף ז"ל, הופיעה כסולנית במשך תקופה ארוכה. המנצחים התחלפו, מקומות המפגש השתנו, האנשים שהיו בימים הרחוקים, כבר אינם איתנו. אבל הישות הזאת שמאגדת בתוכה זמרים עם נשמה ושומרת על הגחלת, ממשיכה במסורת שהחלה לפני למעלה מ - 100 שנה. ברכות מכל הלב לכל חברי המקהלה!
מֶ דִ י בֶּ נָ ד וֹ |
|||
|
|||
