קולונל אברהם טאג'ר

אברהם תג'ר (1872 – 1958)

כנרי מוטי

ב-20 אוקטובר השנה, מלאו 56 שנים לפטירתו של אחת מהאושיות הבולטות של יהדות בולגריה במחצית הראשונה של המאה ה-20, הקולונל אברהם תג'ר.

סיפורו, כמו סיפורם של אישים רבים אחרים מקהילה מפוארת זו נבלע בין דפי ההיסטוריה.

לפני שנים רבות טבע יגאל אלון את המשפט האלמותי "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

יהדות בולגריה העמידה לאורך השנים אישים בולטים רבים הן בציבוריות היהודית והן בציבוריות הכללית בבולגריה. חלקם עלו בגל העלייה ההמוני מבולגריה ונבלעו אל תוך "כור ההיתוך".

ההיסטוריון ואיש הציבור חיים קשלס חתם את כרך ד' של ספרו "קורות יהודי בולגריה" (1969) בהתייחסות למנהיגיה של יהדות בולגריה בגולה שעלו ארצה וכתב: "מנהיגים אלו לא זכו להכרה בישראל, הם פשוט "נעלמו כאן". זאת, משום שמעשיהם האמיצים לא זכו להד בישראל, אף לא בקרב אותם המונים שהיו נכונים למסור את חייהם  למענם."

במאמר זה נציב זרקור קצר על דמותו של אברהם תג'ר. אחד מאותם האישים הבולטים של יהדות בולגריה במחצית הראשונה של המאה ה-20. נתאר את חלקו בקהילת יהודי בולגריה ובבניין מעמדה בציבוריות הבולגרית הכללית.

לאברהם פרץ תג'ר הייתה קריירה ארוכה בצבא בולגריה. הוא נולד ב-1872 בסופיה, בכור בניהם של פרץ משה ובייה תג'ר. אברהם תג'ר סיים את האקדמיה הצבאית הבולגרית ב- 1892 והגיע לדרגת קולונל (Polkovnik) בצבא בולגריה. מבחינת תפקידיו בצבא, תג'ר הגיע לדרגה הגבוהה ביותר אליה הגיעו קצינים יהודים בצבא בולגריה. שני קצינים יהודים נוספים שהגיעו לדרגת קולונל היו: גרציאני מורנו ומושנוב רחמים.   

הוא לחם במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה, זכה לשלל עיטורים ובכללם צלב הברזל ונחשב גיבור מלחמה בבולגריה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, צורף כאחד מנציגי צבא בולגריה לוועידת השלום בפריז. מקור שניוני מציין, כי היה זה על רקע מינויו למפקד חיל המצב בעיר הסרבית הכבושה וראניה וסירובו להוראת מפקדיו להוציא להורג אזרחים. הסיפור הובא לידיעתו של ראש הממשלה אלכסנדר סטמבוליסקי והוא החליט לצרפו לנציגות הצבא לוועידת השלום. מטרת המינוי הייתה הצגת פניו האנושיות של הצבא הבולגרי.

תוצאותיה ההרסניות של מלחמת העולם הראשונה עוררו טלטלה קשה בבולגריה. שטחי תראקיה, מקדוניה ודרום דוברוג'ה נקרעו מהממלכה הבולגרית ונמסרו לשכנותיה, והוטלו עליה פיצויי עתק. עוד הטילו המעצמות על בולגריה לצמצם את צבאה לכדי ז'נדרמרייה. עשרות אלפי חיילים נפלטו אל מעגל האבטלה וכמוהם כל קציני הקבע היהודיים, ביניהם, קולונל אברהם תג'ר. חלק מהקצינים היהודים הפכו פעילים מרכזיים בהנהגות הקהילות בערים השונות וכן בהנהגה הכללית.

תג'ר הפך לפעיל ציוני. בין השנים 1926 ל-1932 כיהן  כיושב הקונסיסטוריה של יהדות בולגריה שהייתה הגוף המנהל של הקהילות היהודיות בממלכה. תג'ר ועורך הדין אלברט רומנו השתתפו כנציגי יהדות בולגריה בקונגרס הבינלאומי למיעוטים לאומיים אשר נערך מידיי שנה. את הקונגרס יזם ליאו מוצקין והוא נועד להבטיח את זכויותיהם של מיעוטים אתניים באירופה בעקבות השינויים הטריטוריאליים שנגרמו בשל תוצאות המלחמה. תג'ר נאם בלהט למען זכויותיו של המיעוט הבולגרי במקדוניה ובדרום דוברוג'ה ואף ארגן מגבית בקרב יהודי בולגריה בה נאספו 100 אלף לבות עבור הפליטים הבולגרים במקדוניה.

פעולותיו זיכו אותו בהערכה רבה בציבוריות ובתקשורת הבולגרית ומעמדו המיוחד סייע לו בפעילותו בהמשך, כאשר התקדרו עננים שחורים מעל לראשה של יהדות בולגריה.

בראשית שנות ה-40 כשהחלו רדיפות היהודים בבולגריה נמנה תג'ר עם בולטי הנאבקים למען שלום הקהילה. ב-1940, לאחר החזרת חבל דרום דוברוג'ה מרומניה לבולגריה הוצא צו גירוש לתושבים היהודים באזור, שרובם התגוררו בסיליסטרה ובדובריץ'.

הקשרים שרקם תג'ר עם ראשי הציבור הבולגרי במסגרת פעילותו בקונגרס הבינלאומי למיעוטים לאומיים, סייעו לביטול הצו. לאחר כינון "החוק להגנת האומה" החזיר תג'ר במחאה את אותות ההצטיינות הצבאיים ואף פנה בכתב למלך בוריס. במהלך 1943 ניצל את קשריו הטובים עם ראשי הכנסייה וביקש מהם לפעול ביתר שאת נגד גירוש יהודי בולגריה.

ביוני 1944 באישור ראש הממשלה איוואן בגריאנוב חודשה פעילות הקונסיסטוריה היהודית ואברהם תג'ר הועמד בראשה. בספטמבר התחוללה הפיכת חזית המולדת והקומוניסטים היהודים החלו בהשתלטותם בכוח על מוסדות הקהילה היהודית. הקומוניסטים הציעו לתג'ר להמשיך ולעמוד בראש הקוניסיסטוריה משום מעמדו המיוחד. תג'ר, איש עקרונות סירב והתפטר. בהמשך, כיהן לתקופה קצרה כמיופה הכוח של הג'וינט בבולגריה. ב-1948 עלה אברהם תג'ר לישראל והיה פעיל באיחוד עולי בולגריה עד למותו.