ידידות אמת בין בולגרים לישראלים

ידידות אמת בין בולגרים לישראלים.

מאת נסים קונפורטי

בתחילת חודש אוקטובר 2013, נסעתי עם אחי לבולגריה, לביקור בפלבן וקיוסטנדיל - ערי המוצא של הורינו ולאזורים אחרים. אני חולה סכרת ולדאבוני נאלץ להזריק לעצמי אינסולין ארבע פעמים ביום. לקראת סוף הסיור, כשהגענו לסופיה, התברר לי שהאינסולין שברשותי לא יספיק לי ליומיים האחרונים. ניגשתי לבית מרקחת סמוך למלון בו התאכסנו במרכז סופיה, כדי לרכוש את התרופה. הרוקחת אמרה לי שהאינסולין מהסוג הדרוש לי אינו מיובא לבולגריה, אך היא תיצור קשר עם הסוכנות המייבאת אינסולין לבולגריה ותשאיר עבורי הודעה בבית המלון. בצהרים, מסרה פקידת הקבלה במלון לידינו דף אינטרנט שהרוקחת מסרה לה ובו פרטים מלאים על הסוכנות. בשולי בדף נכתב ש"המומחה האדמיניסטרטיבי" של הסוכנות ישתדל לעזור לנו וימתין לנו במשרדו עד ארבע אחר הצהריים. הודנו לרוקחת האדיבה ולקחנו מונית לשכונת "לוזנץ" בסופיה, רח' "זלטן רוג" 20, ק. 8, שם ממוקמת הסוכנות הנושאת את השם "נובו נורדיסק פרמה". את פנינו קיבלו שני צעירים שביקשו ללמוד מהם הצרכים שלי, סוג האינסולין שאני משתמש בו, תרופות אחרות שאני נוטל, פרטים נוספים ופרשו להתייעצות. כעבור זמן קצר הופיע מר סטפן איבנוב - איש נשוא פנים, שבאריכות הסביר שבבולגריה אין משתמשים במזרקים חד פעמיים, כנהוג בישראל, אלא במזרק קבוע, או בלשונו - עט נובע (פיסלקה) הנטען בקפסולות. למזלי, היו ברשותם מספר דגימות מהאינסולין הדרוש לי והוא שמח למסור לי אותם יחד עם המזרק הקבוע, שהוא למעשה מעין מנגנון הקולט את הקפסולה ומאפשר הזרקה במינון הרצוי. הודיתי לו בלבביות ומקרב לב, שכן יומיים ללא אינסולין הינו מצב קריטי עבורי. אולם הופתעתי כשהתברר לי שסטפן איבנוב סרב לקבל תשלום עבור המזרק והחומר, חרף הפצרותינו. הוא פשוט אמר: "אנחנו לא קמעונאים ואם מזדמנת לנו אפשרות לעזור, אנו תמיד שמחים לעשות זאת, במיוחד לישראלים ילידי בולגריה".

Стефан Иванов, Ново Нордиск Парма ЕАД.

Лоэенец, ул. "Элатен рог" 20.  + 359 2 962 74 71

stdi@novonordisk.com

ניסים קונפורטי

Numi70@gmail.com