בונים ולוחמים - עליזה הרואטי

בונים ולוחמים – עליזה הרואתי

ברצוני להכניס לאתר את סיפור הפלגתה של הספינה (הגימיה, כפי שקראנו לה) "בונים ולוחמים" מיגוסלביה לארץ ישראל בשנת 1948.

זאת היתה דרך קשה ומסוכנת – כמעט טבענו. אני חושבת שמגיע לכל קבוצת הצעירים להנציח את סיפורם!

הכל בעקבות רצוננו העז להגשים את "החלום" – לעלות לפלסטין. הרוב היינו חניכי תנועות ציוניות בבולגריה.

בפברואר עלינו לספינה בנמל בשם בקה ביגוסלביה. המפגש היה מזעזע – לילה, חושך, קור אימים וספינה קטנה, שתי קומות, בכל קומה 3 שורות של דרגשים – בני אדם בתנאים של סרדינים!

בכל רגע נתון התאכזבת מדבר מה – בברזים, מי ים. הגישה לשירותים כמעט בלתי אפשרית. מטפסים לסיפון וצריך להגיע לקצה השני – מתקדמים מעט, אבל אז בא גל, מרים את הספינה ומתגלגלים כמו בגינה – לנקודות ההתחלה, וחוזר חלילה.

במהרה הרוב חלו במחלת ים.

אני ניצלתי את מצבי הטוב בחלוקת שקיות לנזקקים. התנאים בקומה התחתונה היו קשים ביותר: חוסר אויר, סירחון, חושך – מחנק! פלא איך אנשים חולים החזיקו מעמד. רק רצונם לדרוך על אדמת הארץ הציל אותם.

לאחר ימים קשים של סבל מכל התנאים וגם רעב –האוכל לא היה לפי טעמנו, עלינו על שרטון ששיתק את המנוע! הספינה המשיכה להתלתל כך שאנחנו לא הרגשנו אבל בבולגריה התפרסם שטבענו. הודות לבחורים המוכשרים יצאנו בחיים! הם תיקנו את המנוע ואז באה "המכה" – האנגלים גילו אותנו! שביתת הרעב של 64 שעות לא הועילה – הגענו לקפריסין מאוכזבים.

היינו אסירים בתוך האוניה האנגלית – הרגשה איומה!

בזמן ההעברה לקפריסין נפלו חלק מהתרמילים לים, שלי ביניהם. נשארתי עם הלבוש שלי שלושה חודשים... מצב מצויין!

למרות הכל, לא נשברנו! בשמחה חיכינו לשעה המאושרת. לפי דעתי עברנו את אותם הקשיים והסבל שעברו אנשי האוניה "אקסודוס".

סיפורם התפרסם, הוסרט לסרט והגיע לעולם כולו! הפך למבצע גבורה ענק! שנים היה בכותרות. לא השלמתי עם העובדה שאיש לא מצא לנכון לספר את גבורתנו. לאחר הריון של 20 שנה יצא לאור ספרי הקטן "בונים ולוחמים" המספר את תלאותינו.

למעוניינים הספר נמצא בספריית בן יהודה בחולון.

מעריכה ומכבדת את עזרתכם,

עליזה