שומן -Shumen

עיר מחוז בצפון-מזרח בולגריה, כ-100 ק"מ מערבית לוורנה וכ-150 ק"מ צפונית-מערבית לבורגס

 

עברה העשיר של שומן קשור עם ראשיתה של האומה הבולגרית ולידתה של הממלכה העתיקה במאה השביעית לספירה.

 

על פי המחקרים הארכיאולוגיים, במקום היו מבצרים עוד מימים קדומים ביותר - מהתקופה התרקית (כ-1,000 שנה לפנה"ס), מבצרים רומיים וביזנטיים וכן מן הממלכות הבולגריות, הראשונה והשנייה. שומן, בדומה לבירות העתיקות של בולגריה, פרסלב (Preslav) ופליסקה (Pliska), הייתה עיר מבצר בין המאות ה-10-7 לספירה. מן המאה ה-10 ועד למאה ה-14, כאשר העיר נפלה תחת השלטון העות'מאני, התפתח במקום מרכז עירוני-חקלאי ובו בתי מלאכה, כנסיות ועיבוד חקלאי. כבר במאה ה-11 נזכר שמה הנוכחי של העיר בכתובת שנמצאה בעיר, המספרת על בואו של המלך איבן-שישמן (Ivan-Shishman) "לביקור בשומן".

 

הנוסע הערבי אדריסי (Idrisi) מתאר במאה ה-12 את רשמיו מהעיר כ"מקום של שפע מוצרים חקלאיים ומסחר ער, בשל היותה עיר מבצר בטוחה ופורחת מבחינה כלכלית". סוחרים מרגוזה (Ragusa) (דוברובניק של ימינו), הקימו בעיר מושבה (פטוריה - fatoria), ממנה ניהלו את מסחרם באזור. ברישומיהם העיר נקראת שומנה או שומן. האטימולוגיה של השם, על פי מרבית החוקרים, נובעת מהמילה הסלבית-בולגרית "שום", שפירושה רחש, רעש, בשל היות האזור מוקף יערות, והעלים הנושרים יוצרים את אותו רחש כאשר דורכים עליהם.

 

לאחר הכיבוש העות'מאני (1389) הופכת שומן (או שומלה, Shumla, כפי שנקראה בכל ימי השלטון העות'מאני), למרכז אסטרטגי מבוצר, בה ישב צבא רב. בתקופה זו נבנו בעיר מספר מבנים, שחלקם נותר עד ימינו, המפארים את העיר: המסגד הגדול ביותר ברחבי בולגריה - טומבול- ג'אמי (Tombul Cami, 1745); הבזיסטן (השוק המקורה), השמור עד ימינו, אך הפך בינתיים למסעדה, וכן רהט מפואר - קורשום צ'שמה Kurshum Cheshme), רהט העופרת, 1769), בשל הגג העשוי ממתכת זו. הכתובת הצמודה לרהט מפארת את המבנה "היפה כגן עדן ומימיו יקרים מן החיים".

 

שומן היא אחת הערים שבה החלה ההתפתחות התרבותית-לאומית של הבולגרים במאה ה-19: הקמת ספריות, ייסוד תיאטראות, תזמורות ועוד.

 

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 לא הצטיינה שומן מבחינה כלכלית. על כך תעיד גם העלייה האיטית במספר תושביה. ב-1880 נמנו בעיר כ-23,000 תושבים; ב-1920 מספרם עלה רק ב-600 נפש. ב-1979 עלה המספר ל-100,000 אך ב-1992 ירד שוב לכ- 90,000, זאת בשל העזיבה ההמונית של התושבים המוסלמים-הטורקים, רובם מאונס (טרנספר לטורקיה).

כלכלתה של שומן מבוססת על מפעלים בתחום תעשיית המתכת, הכימיה וייצור בלאטות מחרסינה לבניין. יש בה גם מפעלים להפקת יינות ומשקאות חריפים, בזכות כרמי היין המשובחים שבסביבתה וכן מפעל לייצור בירה - הראשון בבולגריה (1882).

הקהילה היהודית

הידיעות הראשונות על נוכחות יהודית בשומן הן מהשליש האחרון של המאה ה-18. ב-1780 הועבר לשומן איש צבא עות'מאני, אשר צרף אליו את רופאו היהודי, חיים אשכנזי ומשפחתו. לבקשת הרופא עודד הפחה הגירת משפחות יהודיות נוספות, כדי לאפשר קיום ושמירת המצוות. יהודים נוספים הגיעו מאדירנה (Edirne). הם היו ממגורשי ספרד, שמצאו מקלט באימפריה העות'מאנית. הקהילה שהקימו בשומן הייתה ספרדית באופייה ובאורח חייה.

 

היהודים התיישבו מרצונם ברובע נפרד. הם בנו את בתיהם בשטח משותף בשם "החצר הגדולה", שבו נבנה גם בית הכנסת הראשון. הרופא אשכנזי קיבל סמכויות לניהול הקהילה. במרוצת הזמן הצטרפו למתיישבים הראשונים יהודים נוספים שחיפשו פרנסה. במאה ה-19, בעקבות משברים שפקדו את האימפריה העות'מאנית, הגיעו יהודים נוספים והקהילה גדלה. במקום בית הכנסת הישן, שהתמוטט, הוקם ב-1840 בית כנסת חדש, ששימש גם כישיבה.

 

במלחמת 1878-1877, קלטה הקהילה 1,000 פליטים מערי החזית, והתארגנו בה ועדות לעזרה. ראשיתה של מערכת הסעד הקהילתית בימי השלטון העות'מאני, והיא המשיכה להתפתח עם סיומו (1878). "חברה קדישא", מהגופים הוותיקים ביותר, התארגנה מחדש ב-1922. בשנות ה-60 של המאה ה-19 נוסד "ביקור חולים" לטובת חולים עניים ומשפחותיהם. בהמשך קמו "גמילות חסדים", חברת "עוזר דלים" (1875), שחילקה אמצעי חימום לעניים, "מלביש ערומים" (1895) שחילקה בגדים לעניים ועוד. ארגוני צדקה של נשים סייעו לנשים ולתלמידות עניות בביגוד ובמימון המשך לימודיהן. ב-1896 נוסד גם ארגון "איספיראנסיה" (תקווה), שמטרתו תרבות וסעד.

 

בשומן היו שני בתי עלמין יהודיים: בית העלמין הישן, ברובע היהודי, ובית העלמין החדש, רחוק מהרובע, ליד בתי העלמין של בני דתות אחרות.

 

ב-1991 חיו בשומן כעשרה יהודים, ועוד עשר משפחות מעורבות.

 

חיי הדת בקהילה

 

בשומן כיהנו מספר רבנים, רובם הגיעו אליה ממקומות אחרים ברחבי האימפריה העות'מאנית. בין השנים 1780 ל-1809 כיהן הרב נסים חיים שלום, כנראה מסלוניקי. הוא בעל הספר "דרכי שלום", שהודפס בסלוניקי ב-1811. עוד שימשו ברבנות הרבנים רפאל גאלאמידי (1836-1831) והרב שבתאי פרחי (1838-1836). ב- 1858 הגיע לעיר הרב מתתיהו צורמאני, יליד רודוס. הוא כיהן עד 1872, עת עזב את משרתו בשל חילוקי דעות חריפים, עם הקמת בית הספר "אליאנס" בעיר, שלוש שנים קודם לכן. עוד שימשו ברבנות תקופות קצרות הרב פראנקו, גם כן מרודוס, והרב יעקב סטרומצה.

 

הפרופיל הכלכלי של הקהילה

 

בתחילת המאה ה-19, בעקבות המצב הכלכלי הקשה של האימפריה העות'מאנית, הגיעו לשומן מהגרים יהודים נוספים מאדירנה, חלקם בעלי יוזמה ואמצעים. הם ריכזו את המסחר הסיטונאי בטקסטיל, עסקו בייצוא חוטים ועורות ובמסחר זעיר. כמו כן, סיפקו מוצרי חלב לשוק המקומי וגם לייצוא. גם החלפנות רוכזה בידיים יהודיות. בעלי המלאכה סיפקו את מוצריהם על פי הזמנה או על פי צורכי השוק. גגות הכנסיות צופו על ידי נפחים יהודים ונעלי האיכרים וערדליהם היו תוצרת של סנדלרים יהודים.

 

ב-1877 חיו בשומן כ-800 יהודים. ב-1888 עלה מספרם לכ-1,160 נפש.

 

בשומן התחרו מוצרים מיובאים בתוצרת המקומית. הדבר פגע קשה ביהודים, שהתקשו למצוא תחליף לפרנסתם וחלקם נטשו את העיר. בראשית המאה ה-20 השתפר המצב, אבל מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה (1918-1914) חידשו את המשבר.

 

בעת מלחמות הבלקן (1913-1912), חיו בשומן 1,200 יהודים (מתוך 22,300 סך כל התושבים). מבין הגברים היהודים בעיר, 164 שירתו בצבא הבולגרי הלוחם. אלה תמכו ב-482 נפשות, עבורן אספו קרנות צדקה שונות סכום של 4,445 פרנקים צרפתיים, מעט יותר מתשעה פרנקים למשפחה.

 

אחרי מלחמת העולם הראשונה קמה תנועה קואופרטיבית בולגרית שפגעה קשות בכלכלה היהודית. בסיוע הבנק היהודי "גאולה" מסופיה התארגן ב-1929 בשומן בנק קואופרטיבי יהודי "קדימה" ,שסיפק אשראי לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים.

החינוך היהודי

 

המסגרת החינוכית היהודית הראשונה הייתה ה"מלדר". בהמשך הוסב שמו ל"תלמוד תורה". הודות ליוזמת יהודי המקום, ולמרות התנגדות גורמים דתיים, נפתח ב-1869, לראשונה בבולגריה, בית ספר לבנים מטעם כי"ח (כל ישראל חברים), שהעניק, לראשונה, גם השכלה כללית. ב-1874 נפתח באותה מסגרת בית ספר לבנות. הרמה הגבוהה של בתי הספר משכה גם תלמידים לא-יהודים, ובוגריהם יכלו להמשיך את לימודיהם בבתי הספר הממשלתיים. אחרי תום השלטון העות'מאני (1878), התרחבה מערכת החינוך היהודית. ב-1879 נפתח על ידי כי"ח בית ספר מקצועי לבנים וכעבור עשור נפתחו בו גם קורסים מקצועיים לבנות. בקהילה היו בית ספר יסודי ושלוש כיתות של פרוגימנסיה (חטיבת ביניים). בשנים 1920-1919 למדו במערכת החינוך היהודית 150 תלמידים, ובמערכת הלא-יהודית רק 13 תלמידים יהודים. ב-1926 נפתח גן ילדים. עם התגברות ההתבוללות עלה מספר התלמידים היהודים במסגרת הלא-יהודית, תופעה מוכרת בכל ערי בולגריה. ב- 1938 למדו 37 ילדים בלבד במוסדות החינוך היהודיים.

ההתארגנות הציונית

ב-1902 החלה בשומן פעילות ציונית. בני השכבות הנמוכות והמעמד הבינוני הקימו אגודה ציונית. האמידים והדתיים התנגדו בדרך כלל לציונות. ב-1914 הוקם סניף של אגודת "מקרא" להפצת השפה והתרבות העברית, ורבים מתלמידי הגימנסיה ו"הנוער העובד", היו פעילים בה. האגודה ערכה הרצאות וקורסים לעברית לנוער ולמבוגרים.

 

ב-1907 נוסדה אגודת "מכבי", גוף ספורטיבי, תרבותי וציוני. סניף "מכבי" סייע גם בהתרמות לקרנות הלאומיות, והפעיל גם להקת דרמה. מנהיגי הסניף היו שותפים גם בפעילות "מכבי" הארצית. הפעילות הופסקה בימי מלחמת העולם הראשונה וחודשה אחריה. בשנת 1925 התאחדו ארגוני הנוער "מכבי", "מקרא", ו"תייר עברי", תחת השם "מכבי". באותה שנה הוקם גם סניף של "השומר הצעיר" בעיר.

 

אחרי מלחמת העולם הראשונה עלה מספר הציונים בהנהלת מוסדות הקהילה.

המפלגות הציוניות המשפיעות ביותר בין שתי מלחמות העולם היו הרוויזיוניסטים ו"פועלי ציון". הנשים היו פעילות בסניף "ויצ"ו". היו גם יהודים יחידים בשורות הקומוניסטים ובקרב מפלגות בולגריות אחרות, אבל בדרך כלל, נטה הרחוב היהודי לציונות.

 

היחסים בין הקהילה היהודית לאוכלוסייה היו טובים בדרך כלל. עד שנת 1933 (שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה) כמעט שלא היו תופעות אנטישמיות. אך באותה שנה הותקפו יהודים בשומן, וחלונות חנויותיהם נופצו. ב-1920 ירד מספרם של יהודי שומן ל-944.

תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, נגזר על יהודים בעלי נתינות זרה וחסרי נתינות לעזוב את בולגריה. באוקטובר 1940 חוקקה הממשלה את "החוק להגנת האומה" שתקנותיו הוצאו לפועל בפברואר 1941. מהיהודים ניטלו זכויות האזרח. הם נאלצו לענוד על הדש מגן דוד צהוב, בתיהם ועסקיהם סומנו בשלטים והם סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה.

 

עם כניסת הצבא הגרמני לבולגריה במרץ 1941, נלקחו גברים יהודים למחנות של עבודות כפייה.

 

במאי 1943 גורשו כ-20,000 מיהודי סופיה לערי השדה, 1,262 מהם הגיעו לשומן. על פי הוראת השלטונות שוכנו המגורשים בבתי היהודים, שמנו אז 616 נפש.

 

בולגריה שוחררה מהכיבוש הנאצי ב-9 בספטמבר 1944. אחרי השחרור היו בעיר למעלה מ-1,000 יהודים. רובם עלו ארצה במסגרת העלייה ההמונית של יהודי בולגריה, בשנים 1950-1948.

 

במאי 1949 נותרו בעיר 84 יהודים.

 

אתרים יהודיים בעיר

 

בביקורו בבית הכנסת של שומן בספטמבר 1947, מצא החוקר ד"ר  ש. מרקוס רימון

(1829) ומפה (1869). בטרם חרב בית הכנסת (1996), היה מצוי בחצרו ברז ומעליו חקוקה באבן הכתובת הבאה:

 

כל הצמא לכו למים

המעין הזה נדבת הקהילה

אשר נבנה בהשתדלות

יום טוב שמואל פרחי ה"י גבאי הזמן

ש' תרס"ב       (אפריל, 1902)

בניין בית הספר הסמוך שימש כבית ספר לילדים נזקקים, בולגרים נוצרים. בחצר מצוי ברז ועליו הכתובת:

כל ישראל ערבים זה לזה

המצבה הזאת הקים כוללות

שומלה

לזכרון הבארון

משה ד' הירש

נאסף אל עמיו ביום ה' אייר

תרנ"ו               (1896)

 

בית העלמין הנוכחי, שראשיתו מ-1905, גדול ומסודר. כמה מצבות הועברו אליו מבית העלמין הקודם, אשר חוסל. במקומו משתרע פארק עירוני. רוב המצבות שהועברו הן מן המאה ה-19, ומעטות שייכות לתקופה מוקדמת יותר. בתים רבים בשכונה היהודית, ביניהם בית העם, עמדו עדיין על תלם ב-1991. באמצע שנות ה- 90 של המאה ה-20, קרס בית הכנסת הישן ולא נותר ממנו זכר. ב-1998 חיו בשומן 20 משפחות יהודיות, רובן בנישואים מעורבים. הן מקיימות פעילות חברתית תחת ארגון "שלום" המקומי, הקשור אל המרכז בסופיה. רבה הראשי של בולגריה אחרי העלייה ההמונית לארץ ישראל, אשר חננאל, היה יליד שומן. גם גדול המלחינים הבולגרים, פנצ'ו וולדיגרוב (Pancho Vladigerov), מוצאו ממשפחה יהודית בשומן.

 

ב-1991 חיו בשומן כעשרה יהודים, ועוד עשר משפחות בנישואים מעורבים.

מקורות

 

בנימין ארדיטי: קהילת שומלה, ת"א 1968

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

ספר "מכבי בולגריה"

ארנה פרחי  ת"א: שאלון  על יהודי שומן, 1999

 

חזרה לראש העמוד