קרלובו - Karlovo

עיר במרכז בולגריה, בהרי הבלקן, כ-60 ק"מ מצפון לפלובדיב

 

קרלובו הייתה עיר של מלאכות ותעשייה זעירה, בעיקר בתחום העור, הצמר וכלי הנחושת. העיר התפרסמה בתעשיית מוצרי שמן הוורדים, שגדלו בסביבה. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העיר כ-28,000 תושבים.

 

הקהילה היהודית

 

לראשונה מוזכרים יהודים בקרלובו בשנת 1720, בקשר להירצחו של יהודי תושב קרלובו בסופיה. אין ידיעות על מספרם ועל הסיבות שהביאו אותם לעיר. ייתכן שתעשיית גבינות הצאן משכה למקום יהודים, שרבים מהם עסקו במלאכה זו ברחבי בולגריה.

 

אין מידע המעיד אם היה קיים בית כנסת בעיר או חיי קהילה תקינים במאה ה-18. מכל מקום, בשנת 1788, בבואם של כמה מיהודי קרלובו כפליטים אל קהילת פלובדיב (Plovdiv), הביאו עמם תשמישי קדושה והקימו בית כנסת בשם "ק"ק קרלובליס". בית הכנסת היה קיים עדיין ב-1948.

 

עם תום השלטון העות'מאני (1878) סבלו יהודי קרלובו קשות מצד האוכלוסייה הבולגרית המקומית. כמעט כל היהודים, כ-50 במספר, נאלצו לעזוב את העיר ורק מעטים שבו אליה. ב-1888 היו בקרלובו  13 יהודים. מראשית המאה ה-20 לא נותרו יהודים בעיר.

 

מקורות

 

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים מתקופת האימפריה העות'מאנית

עבור לתוכן העמוד