קזנליק - Kazanlık |
|||
בירת "עמק השושנים". סמוכה לה העיר התרקית העתיקה סבטיפוליס (Sevtipolis), בירתו של המלך סֶבְט (Sevt) השלישי. בגבעות הסביבה יש ממצאים חשובים מהתרבות התרקית, כולל אתרי קבורה מן היפים והשלמים שנותרו מאותה תרבות עתיקה. קזנליק הייתה מרכז לתעשייה ולמסחר בשמן ורדים (שמה נגזר מהמילה הטורקית קזן (kazan) שפירושה סיר גדול, כנראה לרקיחת שמן הוורדים). בנוסף היו בה גם תעשיות זעירות רבות: פרוונות, עשיית מעילי צמר, כלי עבודה, פיתוחי זהב וכסף, פחחות, ועוד. העיר הייתה גם מרכז לירידים, וייצאה שמן ורדים לרחבי האימפריה העות'מאנית כמו גם לאירופה ולארה"ב. בעיר זו "נולד" האב-טיפוס של "הבולגרי החמדן" – באי גאניו (Bay Ganyo), מאת אלקו קונסטנטינוב (Aleko Konstantinov). בשנות ה-90 של המאה ה-20 מנתה אוכלוסייתה למעלה מ-60,000 נפש. הקהילה היהודית
מספרות השו"ת עולה כי ראשיתה של הקהילה היהודית בקזנליק בסוף המאה ה-18. באמצע המאה ה-19 כתב עובר אורח שמצא בעיר מאה משפחות יהודיות. כמעט ואין בידינו מידע אודות חיי הקהילה, מוסדותיה וקורותיה. בזמן מלחמת 1878-1877, סמוך לכניסת הצבא הרוסי לעיר, התנכלה האוכלוסייה הבולגרית ליהודים בטענה ששיתפו פעולה עם הצבא העות'מאני הנסוג. יהודי קזנליק סבלו מרציחות, אונס, השחתת בתים וחנויות. הצבא הרוסי עצר את הפורעים, אך רבים מהיהודים ברחו לערים סמוכות ולא שבו עוד. על פי מפקד שנערך ב-1880 היו בקזנליק 192 יהודים. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 גדל מספרם ל-270 נפשות. ב-1882 פעל במקום ב-1900 נכללה קזנליק ברשימת 34 הקהילות היהודיות הרשמיות בבולגריה. מוסדות הקהילה כללו היהודים התפרנסו בעיקר ממסחר (אריגים, מכולת, קוסמטיקה, סניטציה, ועוד) וממלאכה. יהודי העיר האמידים תרמו למטרות חברתיות ותרבותיות. ב-1911 הוקם בנק עממי אשר שליש ממייסדיו היו יהודים. נציגים יהודים נבחרו גם לוועדות הבנק השונות. בתקופת מלחמות הבלקן (1913-1912), מנתה אוכלוסיית העיר קרוב ל-11,000 תושבים, בהם 424 יהודים. 68 גברים מתוכם גויסו לצבא הבולגרי. חיילים אלה תמכו ב-84 משפחות על 150 הנפשות שלהן. קרנות עזרה מבולגריה ומחוצה לה הצליחו לגייס 1,500 פרנקים צרפתיים לסייע להם במצוקתם. פעילות ציונית
ב-1911 נוסדה אגודת "מכבי", שאיחדה את ארגוני הנוער היהודי בעיר ועמדה בהצלחה במאבק נגד ראשי הקהילה שהתנגדו לאופיו הציוני של הארגון. פעילות "מכבי" הופסקה בעקבות מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה. לאחריהן חודשה הפעילות הציונית בצורת ארגון להפצת השפה והתרבות הלאומית. ב-1928 חידש "מכבי" את פעילותו. בין שתי מלחמות העולם הוקמו מפלגות ציוניות, "ציונים כלליים", "פועלי ציון", "המשמר" וארגון הנוער המסונף לו "השומר הצעיר". בוגריהם, שרצו לעלות לישראל, הכשירו את עצמם לעבודה חקלאית במסגרות שיתופיות. המפלגות הציוניות היו המסגרות הפוליטיות היחידות בעיר. אוכלוסיית המקום הייתה מורכבת מבולגרים, טורקים ויהודים. ערב מלחמת העולם השנייה עמד מספר היהודים בעיר על כ-450 נפש. ב-1994, מצא ד"ר קרן בעיר הסמוכה קרלובו (Karlovo), מצבה של אישה שנפטרה בעת שילדה. המצבה, משנת 1864, שימשה כאבן-גישה ליד מקור מים עתיק. פניה הופנו כלפי מטה, דבר ששמר היטב על הכתוב. מהטקסט הובהר שמקור המצבה בקזנליק, אך לא ברור כיצד הגיעה לקרלובו, לשימוש משני ליד אותה שוקת! תקופת השואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, נגזר על יהודים בעלי נתינות זרה וחסרי נתינות לעזוב את בולגריה. באוקטובר 1940 חוקקה הממשלה את "החוק להגנת האומה" שתקנותיו הוצאו לפועל בפברואר 1941. היהודים הפכו לאזרחים חסרי זכויות. הם נאלצו לענוד אות קלון צהוב דמוי כפתור מגן דוד על דש הבגד, בתיהם ועסקיהם סומנו והם סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה. עם כניסת הצבא הגרמני לבולגריה במרץ 1941, גויסו גברים יהודים לפלוגות עבודה והוחזקו במחנות ריכוז לעובדי כפייה. במאי 1943 גורשו כ-20,000 מיהודי סופיה לערי השדה וחלקם הגיעו לקזנליק. כעבור שבועיים, גורשו כל תושבי העיר היהודים, המקומיים והפליטים, לערי שדה בצפון בולגריה, בקבוצות של 100 איש לכל עיר. הגברים נשלחו למחנות עבודה. בספטמבר 1944, אחרי כניסת הצבא האדום, חזרו הפליטים לעיר. בנובמבר אותה שנה עצר הצבא האדום קבוצה של יהודים מצ'כיה, פולין ורומניה שהיו בדרכם לישראל. למרות מצבם הירוד, התארגנו בני הקהילה לסייע לאסירים. את יום הכרזת מדינת ישראל חגגו יהודי העיר בעצרת המונית. לצערנו, אין ברשותנו נתונים על מספר היהודים בעיר טרם העלייה הגדולה או אחריה.
|
|||
|
|||
