(בתקופת השלטון העות'מאני, טאטאר פזרג'יק)

שוכנת בדרום בולגריה, כ-40 ק"מ מערבית לפלובדיב; 120 ק"מ דרומית-מזרחית לסופיה הבירה

 

בסוף המאה ה-14 השלימו העות'מאנים את כיבוש בולגריה.

עם התפתחות הסחר הפנימי בימי השלטון העות'מאני, צמחה פזרג'יק כמרכז מסחרי חדש, כמו שמעיד שמה המקורי, טאטאר פזרג'יק, שפירושו שוק קטן של הטאטארים (1485). במאה ה-16 נכללה בין מרכזי המסחר החשובים ביותר ששימשו את הסוחרים היהודים מסלוניקי.

למרות חשיבותה, העיר מוזכרת לראשונה במסמכים רק מהמאה ה-17 ואילך, זאת משום שמאותה עת החלה לשמש גם בתור מרכז אדמיניסטרטיבי. העיר הייתה מרכז לחיי מלאכה ותעשיות זעירות: בדים וגלימות, מנעלים שונים, ייצור צבעים, תעשיות עור ופרוונות וכיוצא באלה. הנוסע המפורסם אבלייה צ'לבי
(Evlia Chelebi), תיאר אותה כעיר העשירה והפורייה במישורי תרקיה.

במאה ה-19 נמנו בה כ-3,400 בתים, 1,200 חנויות, 19 מסגדים, 6 כנסיות, בית כנסת ובתי ספר לעדות השונות. בתום מלחמת 1878-1877 ירדה קרנן של המלאכות הזעירות בעיר, אך התפתחו בה טחנות קמח ומפעלים לעיבוד אורז וטבק שגדלו בסביבתה.

לאחר מלחמת העולם השנייה הצטיינה פזרג'יק בתעשיית שימורי המזון, במיוחד שימורי ירקות ופרות. מיקומה על צירי תנועה מרכזיים, בין סופיה-פלובדיב ומשם אל אדירנה ואיסטנבול, וכן מסילת הברזל שעברה לידה, הביאו לעיר פריחה כלכלית שהפכה אותה מהערים החשובות בבולגריה. הדבר התבטא בגידול הדמוגראפי: ב-1884 מנתה העיר 15,500 תושבים; ב-1934 – 23,200; ב-1985 – 77,300 וב-1992 מנתה 123,000 תושבים.

 

הקהילה היהודית

על פי ממצאים אפיגרפיים שונים כמו רישומים בספרי השאלות ותשובות (שו"ת) וכתובות על מצבות עתיקות שנמצאו עד מחצית המאה ה-20, נהוג לראות בקהילת פזרג'יק את אחת הקהילות העתיקות בבולגריה, שראשיתה מן המאה ה-16. הרב הראשון שכיהן שם היה ר' אהובי. מצבתו הייתה בבית העלמין היהודי, אך כיום אין זכר לה ולבית העלמין עצמו. על פי עדויות שונות, נמצאו שם מצבות מ-1644 ומ-1659. בספרי שו"ת מהמאה ה-17 מוזכרת קהילת פזרג'יק פעמים מספר, בהקשר לסוחרים שנרצחו בדרכים והותירו נשים עגונות וכן בענייני ירושות. מאותן עדויות ניתן להסיק שהייתה בעיר קהילה מאורגנת, שניהלה חיי מסחר וטיפחה את מוסדותיה.

רבני הקהילה

בין הרבנים ששימשו בעיר כדאי להזכיר את ר' דוד בכמוה"ר דניאל מאיור (1801). הוא ידוע בפולמוס בו היה מעורב ועסק בכשרותו של הבשר שהובא לעיר מסופיה. על אף קביעתם של רבני אדירנה שהבשר כשר, פסק הרב דניאל שהוא טרף ואסר להביאו. בדרכו לארץ ישראל, התעכב בעיר הרב יעקב פינצי, שכיהן עד אז כרבה של קהילת רוסצ'וק. הוא היה רבה של קהילת פזרג'יק בשנים 1835-1832.

הקהילה הרחיבה את שורותיה עם בואם של פליטים מאדירנה, בעקבות השריפה הגדולה שפגעה בעיר בשנת 1835. ב-1863 הזדמן לעיר הרב רחמים פרנקו מרודוס. הוא סבב בין הקהילות לגייס תרומות עבור בית הכנסת שנהרס בקהילתו. מהסכום שהוא הצליח לאסוף כאן – 825 פיאסטרים, ניתן להסיק שבין יחידי הקהילה היו לא מעט יהודים עשירים.

בעת שנכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי, במלחמת 1878-1877, סבלו רבות יהודי העיר מהתנכלויות מצד האוכלוסייה הנוצרית והצבא הרוסי כאחד. במפקד שערכו הרוסים ב-1878 נמנו 829 יהודים. ב-1880 צמח מספרם ל-1,100 נפשות.

בית הכנסת, בית הספר ומגורי היהודים

בית הכנסת והמדרש שלידו נבנו ב-1873. בסמוך אליהם נבנה ב-1930 בית הספר היהודי. הבתים שסביבם היוו את "השכונה היהודית". בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 שינה בית המדרש את ייעודו והפך לבית קפה... המקום מוחזק ומנוהל על ידי הקהילה (המונה כ-30 נפש, ביניהם רבים הקשורים בנישואי תערובת). בית הכנסת בתהליכי שיפוץ, אך מיועד לשמש כגלריה לאומנות ואולם קונצרטים.

הימים שלאחר הניצחון הרוסי ב-1878 היו מלווים בהתנפלויות אנטישמיות. ב- 1895 הואשמו יהודי העיר בעלילת דם אבל השלטונות הבולגרים מנעו פרעות נגדם. בעיר קם ועד להגנת היהודים. מול ריבוי התופעות האנטישמיות, בשנים 1904 - 1905, רבו המקרים של עלילת דם בבולגריה, וכמה יהודים הוציאו בעיר עלון שנועד להיאבק בתופעה וברדיפות שבעקבותיה.

ההתעוררות הציונית

השפעות ראשונות של הציונות הגיעו מרומניה, וב-1882 קמה התארגנות בשם "יישוב א"י". מבין סניפי "אגודת אחים", ארגון ציוני שהיה קיים בכמה ערים, הצטיין הסניף של פזרג'יק כפעיל ביותר. מנהיגה יצא ב-1894 בקריאה לכל הסניפים לאחד את פעילויותיהם. השאיפה לעלייה והתיישבות בארץ הלכה והתחזקה וב- 1895 הוקם הארגון "כרמל". מחלקת "בנקו-שקל", שתפקידה היה עידוד הפצת שקלים ומניות של הבנק להתיישבות, קבעה את מושבה בעיר. ב- 1898, כאשר התקיימה בפלובדיב הוועידה הציונית הראשונה, נמנתה פזרג'יק בין חמשת הערים שפעלו בהן אגודות ציוניות.

ב-1899 נוסד ארגון תרבותי-ספורטיבי בשם "ווזפיטאניה" (חינוך), ב- 1901 שונה שמו ל"גדעון" וכעבור שנה ל"ההסתדרות הציונית מכבי", כאשר ב-1905 הצטרף להסתדרות הארצית של "מכבי".

 ב-1900 נכללה קהילת פזרג'יק בין 34 הקהילות הרשומות בבולגריה. ב-1908 התקיימה בעיר הוועידה הארצית הרביעית של "מכבי" וב-1909 עזרו נציגיה, יחד עם נציגי "מכבי" מיאמבול ומפלובדיב, להקים את סניפי "מכבי" באימפריה העות'מאנית.

עם תחילת מלחמות הבלקן (1912), שותקה פעילות "מכבי" וחודשה רק אחרי מלחמת העולם הראשונה.

במלחמות הבלקן (1913-1912) מנתה הקהילה 150 נפשות (מתוך אוכלוסייה של 17,550 תושבים). מבין הגברים בקהילה, 37 גויסו לצבא. חיילים אלה תמכו ב-230 נפשות, ומוסדות צדקה שונים אספו עבורם סכום של 3,650 פרנקים צרפתיים, שהם קרוב ל-16 פרנק לנפש.

 

בתחילת המאה ה-20, ובהשפעת "ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית", קמה אגודת נוער "ישראל" שפעלה ברוח ההסתדרות להפצת התרבות הלאומית ולימוד השפה העברית. ב-1914 השתתפו נציגיה בכנס לעשר אגודות מקבילות שהיו קיימות אז בערי בולגריה ושאפו להקמת ארגון ארצי.

אחרי מלחמת העולם הראשונה גברה הפעילות הציונית. ב-1925 הוקמה על יד העיר חוות הכשרה "העתיד" על חלקת אדמה שנרכשה מבעל אחוזה מקומי, ובה הכשירו את עצמם החלוצים המועמדים לעלייה. ב-1929 התקיימה בחווה ועידת ייסוד של "החלוץ". הגרעין שעלה והקים את המושבה "בית חנן" הורכב בעיקרו מחלוצי פזרג'יק.

בשנות ה-20 התגבשו המפלגות הציוניות, "הציונים הכלליים", "הרוויזיוניסטים" ותנועת הנוער המסונפת לה, "בית"ר". כן נפתח גם סניף של "השומר הצעיר" בעיר. בין נציגי שבע הערים שהשתתפו בוועידה בסופיה ב-1930 במטרה להקים ארגון ארצי של "פועלי ציון", נכללו נציגים מפזרג'יק. ב-1932 הוקמה "ליגה למען ארץ ישראל העובדת". פעילות של נשי "ויצ"ו" העלתה את התרומות לקרנות הלאומיות. בשנות ה-20 הפכה התרומה לקרן היסוד למס חובה שהוטל על כל חברי הקהילה.

בבחירות שהתקיימו כל שלוש שנים בכל קהילות בולגריה לבחירת ועדי בתי הספר ובתי הכנסת, זכו הציונים תמיד לרוב בפזרג'יק, ולעתים אף בכל המנדטים.

מוסדות החינוך כללו גן ילדים, בית ספר יסודי ופרוגימנסיה (חטיבת-ביניים). בית הספר נהרס ברעידת אדמה ב-1928 ונבנה מחדש ב-1930, בסיוע כספי של בנק קואופרטיבי לאשראי "מנורה".

מגמת ההתבוללות

במקביל לציונות בלטה המגמה להתבוללות, ואחד מסימניה, המופיע בכל הערים הגדולות, היה ירידה במספר התלמידים הלומדים בבתי הספר היהודים. אם ב- 1920 למדו 245 מילדי היהודים (97%) במערכת החינוך היהודי, ירד מספרם כעבור שש שנים ל-161 בלבד.

הנוטים להתבוללות, שנמנו בין בעלי הבתים ובעלי ההון, הקימו ארגונים משלהם, אבל פעילותם נפסקה עם עליית הפשיזם במהפכת 1934.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 היו כ-1,000 יהודים בתוך אוכלוסייה של 30,000 תושבים.

כלכלה ומסחר

המסחר והפקידות היו מקור הפרנסה העיקרי של יהודי העיר. אחרי מלחמת העולם הראשונה קמה תנועת קואופרציה בולגרית שפגעה במסחר היהודי. כדי לתמוך בסוחרים היהודים הוקמו שני קואופרטיבים יהודיים: "קדימה" ב-1926 ו"מנורה" ב-1929. רעידת האדמה שפקדה את דרום בולגריה ב-1928 הוסיפה לקשיים הכלכליים. קהילת סופיה נטלה חלק בפעולת השיקום.

תקופת השואה

בהשפעת גרמניה הנאצית נחקק באוקטובר 1940 "החוק להגנת האומה". תקנותיו הוצאו לפועל בפברואר 1941 והיהודים הפכו לאזרחים חסרי זכויות. הם חויבו לשאת סימן צהוב, בתיהם ועסקיהם סומנו והם סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה. גברים יהודים גויסו לפלוגות עבודה והוחזקו בתנאים קשים במחנות ריכוז לעובדי כפייה.

במאי 1943 גורשו יהודי סופיה אל ערי השדה, מקצתם הגיעו אל פזרג'יק ושוכנו על פי צו השלטונות בבתי היהודים המקומיים. המזון היה מועט, חופש התנועה של היהודים במקומות ציבוריים הוגבל והוחרמו מהם מכשירי רדיו וכלי רכב. 

ביולי 1943 נעצרה קבוצת יהודים ונשלחה למחנה ריכוז בסומוביט.

ממצאים יהודיים שאבדו

בית העלמין העתיק חוסל בשנות ה-60 של המאה ה-20. השלטונות הקומוניסטים החליטו להקים על שטחו גן זיכרון לפרטיזן שנהרג, שהוריו היו השומרים במקום. הפרויקט לא בוצע, אך המצבות פוזרו ברחבי העיר, חלקן שימשו כאבני מדרכה ואחרות אבדו לעד. ב-1995 התגייסה הנהלת הקהילה הקטנה ומימנה את איסוף המצבות שעוד ניתן היה למצוא והבאתן לחלקה היהודית בבית העלמין הכללי. בפעולה זו נאספו קרוב ל-150 מצבות. במסגרת המחקר המקיף על בתי העלמין העתיקים בבולגריה, דאג ד"ר צבי קרן מאוניברסיטת תל אביב, לנקות ולפענח את הכתוב עליהן.

בשנות ה-40 של המאה שעברה, ביקר בעיר החוקר ד"ר שמעון מרכוס ומצא בחצר בית הכנסת, שעדיין ניצב על תילו, מספר אבני מצבה עתיקות מהשנים 1876-1824 ומצבה אחת משנת 1710! לצערנו, אין זכר לאותן מצבות.

בבית הכנסת מצא ד"ר מרכוס ספרי תורה וספרות רבנית רבה, שהביא אל המכון לחקר היהדות בסופיה.

בתום מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-800 יהודים. לאחר העלייה הגדולה נותרו 183. נכון לראשית שנות האלפיים, מונה קהילת יהודי פזרג'יק שלושה מניינים.

 

מקורות:

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

חיים קשלס: קורות יהודי בולגריה

ד"ר קרן צבי: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית

מכבי בולגריה בהוצאת החוג ע"ש אלברט קיוסו ת"א 1976

ברוך לילו, הרצליה: שאלון אודות קהילת פזרג'יק

 

חזרה לראש העמוד