עיר בצפון-מזרח בולגריה, סמוך לגבול היבשתי עם רומניה, 120 ק"מ ממזרח לרוסה

סיליסטרה היא מערי הדנובה רצופות הקיום, עוד מהתקופה התרקית, כאלף שנים לפני הספירה. בהמשך שלטו בה יוונים, רומים, ביזנטים, בולגרים, עות'מאנים ורומנים. העיר היא יורשתה של עיר המבצר הרומית דורוסטורום (Dorustorum), המוזכרת לראשונה בשנת 105 לספירה, עת שימשה בסיס ללגיון הרומי שעבר אליה מפנוניה (Panonia) – כיום הונגריה. סיליסטרה עברה תחת שלטון עות'מאני בשנת 1413. מאוחר יותר, שימשה כאחת מארבע ערי המבצר בחלק זה של האימפריה העותומאנית: ורנה, שומן, סיליסטרה ורוסצ'וק (רוסה). בין השנים 1913 ל-1940, הייתה העיר נתונה לשלטון רומניה כתוצאה מהתבוסה של צבאות בולגריה במלחמת הבלקן השנייה ב-1913. בעת מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר תחת שלטון גרמני. ב- 1880 מנתה אוכלוסיית סיליסטרה כ-11,000 תושבים, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 מנתה 48,000 תושבים. כלכלת העיר מצומצמת והתעשייה מעטה. הנמל אינו מהווה תחרות לזה של רוסה או לנמלי רומניה שמנגד. העיר נהנית מקרבתה לנמלי אוקראינה וכן מהיותה מרכז אחסון התבואה של אזור דוברודג'ה (Dobrudja). כמו כן נמצאים באזור בוסתני פרי וכרמי יין לרוב.

הקהילה היהודית

אין ידיעות ודאיות על ראשיתה של קהילה יהודית בעיר. מעדויות שבכתב המופיעות בספרו של יהודי אלמוני שהודפס במאה ה-15 באיסטנבול, אנו למדים שבעיר הייתה קהילה יהודית כבר ב-1377. עובדה ודאית יותר היא בואו של הרב משה ונטורה לשמש כרב העיר בשנת 1575. הוא הגיע לסיליסטרה מניקופול. העיר מוזכרת בספרי שאלות ותשובות (שו"ת) גם במאה ה-17, בעיקר בדיני ירושות או שחרור נשים מעגינותן בעקבות רצח בעליהן בדרכים.

עם גבור המלחמות בין האימפריות הרוסית והעות'מאנית, הפכה סיליסטרה לשדה קרב ועברה מצד אל צד. לא פעם הוזכרו בשל כך סבלותיהם של יהודי העיר.

בשנים 1827-1826 נסו רבים מיהודי רוסצ'וק אל סיליסטרה מפני מגיפת הכולרה שהשתוללה בעירם. רב העיר של סיליסטרה באותה עת היה אליעזר פאפו,

1828-1783, יליד סרייבו, שאף נספה מאותה מגפה. חיבורו המפורסם הוא "פלא יועץ", ששני חלקיו הודפסו באיסטנבול ב-1824.

במפקד שערכו שלטונות בולגריה ב-1880 נמנו בעיר 318 יהודים.

במלחמות הבלקן (1913-1912), מנתה הקהילה היהודית 600 נפשות – כפליים ממספרם שלושים שנה קודם לכן (זאת, בתוך אוכלוסייה של כ-12,000 תושבים). בין הגברים בקהילה, 41 היו מגויסים לצבא הבולגרי (כזכור, סיליסטרה עברה לידי הרומנים רק לאחר התבוסה הבולגרית, ב-1913!). חיילים אלה תמכו בלמעלה מ-180 נפשות, שקרנות שונות השיגו עבורם 1,140 פרנקים צרפתיים – כ-6 פרנקים לנפש בלבד!

בית הכנסת נבנה לאחר 1920, בתקופת הכיבוש הרומני.

בתקופת העלייה ההמונית של יהודי בולגריה, בשנים 1950-1948, עזבו מרבית היהודים את העיר. במאי 1949 נותרו בסיליסטרה 11 יהודים בלבד.

בשנת 1947 ביקר בקברו של הרב פאפו, החוקר ד"ר מרקוס. הוא פענח את הכתוב בחלקה התחתון של המצבה: "פ"נ הרב אליעזר פאפו נ"ע". המצבה, בצורת סרקופג- צילינדרי, נעלמה ואיננה. במקומה המשוער הקימו ב-1998 מצבה לכבוד 170 שנים למותו של הרב. בסיור שערך ד"ר קרן בעיר ב-1994 לא נמצאו שרידים של מצבות עתיקות בבית העלמין. באותה שנה היו בעיר 3 יהודים בלבד. בעת הביקור נמצא בית הכנסת נעול ונטוש.

מקורות

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה בתקופת האימפריה העות'מאנית

ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה

א. לוי: שאלון על יהודי סיליסטרה

רליצה אוזונובה, סופיה: פרטים על יהודי סיליסטרה

חזרה לראש העמוד