ניקופול – Nikopol |
|||
העיר יושבת על חורבות העיר הרומית ניקופוליס (Nicopolis) – עיר הניצחון. בראשית שנות האלפיים זו עיירה שכוחת-אל, שתושביה, קרוב ל-4,000, זונחים אותה במהירות, בשל האבטלה הגואה והסכנה האקולוגית שהמפעלים הפטרו-כימיים מהגדה שמנגד, הרומנית, גורמים לבריאותם. בעבר חיה בעיר אחת הקהילות העתיקות והחשובות בבולגריה. ניקופול בנויה על הגדה הדרומית של הדנובה, באחד המקומות הצרים של אפיק הנהר, דבר שהקל את המעבר אל הגדה שמנגד. עובדה זו, וכן הסמיכות לשני הנהרות הנשפכים לדנובה והמוליכים אל מרכז בולגריה, האוסם (Osm) והויט (Vit), הפכו את העיר עוד משחר ההיסטוריה שלה למרכז אסטרטגי, מסחרי וכלכלי. העיר ניקופול, ובעיקר מבצרה על גדת הנהר, מוזכרים כבר במאה ה-11, עם שורה של מבצרים אחרים לאורך הנהר, שנוסדו בימי הקיסר הביזנטי ניקפורוס השני (ידוע בשם פוקאס, 969-963, Nicephorus II) חשיבותה של העיר עולה בשלהי הממלכה הבולגרית השנייה, כאשר נוכח הכיבושים העות'מאניים והתפשטותם לעבר הבלקנים, מצא כאן המלך איבן-שישמן (Ivan-Şişman) מסתור, ולשם כך חיזק את ביצוריה. לאחר נפילת טרנובו (Târnovo) הבירה (1393) נכבשה גם ניקופול (1395). המערכה שהתנהלה סביב ניקופול על ידי הקואליציה הצלבנית, בראשותו של המלך סיגיזמונד (Sigismund) מהונגריה, הייתה תפנית בתולדות השלטון העות'מאני. הקואליציה הטילה מצור על חיל המצב העות'מאני בעיר, תחת פיקודו של דוע'אן בּיי (Doğan Bey), בשנת 1396, אך ניגפה ובכך עברה בולגריה סופית תחת הכיבוש העות'מאני. ניקופול הפכה לבירת המחוז, מקום מושבו של הסנג'ק-ביי (המושל). נוסעים רבים תיארו את העיר על מבצרה האיתן, המסגדים הרבים שבה ומיקומה הנוח כצומת מסחרי. כן חוזרים ונשנים השבחים לפוריות אדמותיה, ובמיוחד לגפנים, שמהן ייצרו את היין המשובח של האזור.
סה"כ תושבים: 41,219 יהודים : 206 (0.5%) מוסלמים: 9,122 (22.1%) נוצרים : 31,891 (77.4%) מהנתונים עולה, שרוב האוכלוסייה עדיין הייתה נוצרית. מספר היהודים בקהילת ניקופול באותה תקופה הוא הגדול מבין הקהילות בערים המהוות כיום את בולגריה. הדבר מצביע על חשיבותה ומרכזיותה של ניקופול בעת ההיא. הקהילה היהודית – ארגונה, מוסדותיה ובעיותיה הפנימיות
הקהלים בניקופול מתי הגיעו יהודים לניקופול? רוזאניס, בכמה מחיבוריו, מציין את ראשית ההתיישבות היהודית במקום כבר מימי הרומאים. אין לכך עדויות מוצקות, אלא נסיבתיות בלבד. המצב דומה גם בימי הממלכה הבולגרית הראשונה ואף בימיה של זו השנייה; אין בידינו כל מסמך או מצבה היכולים להעיד על כך שבניקופול ישבו יהודים בתקופות אלה. התקופה העות'מאנית
על ישיבתם של יהודים בניקופול לפני הכיבוש העות'מאני, ניתן להסיק מרשימות הקהלים של הסורגון (sürgün) באיסטנבול. על פי הנתונים הדמוגרפיים שהובאו, היו בסנג'ק ניקופול בין השנים 1520 ל-1535, קצת למעלה מ-200 יהודים, כ-40 בתי-אב (למעשה, לא היו יהודים אלא בעיר ניקופול עצמה!). לשם השוואה, באותה תקופת מצויים בוידין שבעה בתי-אב, בקיוסטנדיל שמונה בתי-אב ובסופיה – אף לא אחד! בשנות השבעים של המאה ה-16, היו בניקופול שני קהלים. האחד, מרכזו היה בעיר העליונה, וכלל בעיקר את האוכלוסייה האמידה של העיר. הקהל השני ישב בעיר התחתונה, בסביבת השוק ומלון אורחי-השיירות. הקהל הזה היה קטן מהראשון, והאנשים הקשורים בו דלי-אמצעים. לשני הקהלים היה ארגון-גג, שפרנסיו נבחרו באמצעות הצבעה בעזרת ה"בוליטאש" – כדורי הצבעה. שינויים דמוגרפיים. הארגון הפנימי של קהילת ניקופול ממסמך עות'מאני מראשית המאה ה-17 עולה, שקהילת ניקופול גדלה והכפילה את מספרה ב-1,579, פי חמישה, לעומת המספרים משנות ה-20 וה-30 של אותה מאה. מאותו מקור אנו למדים, שסביב 1580 היו בניקופול 186 בתי-אב יהודיים (האנה – hane) וכן עוד 87 לא נשואים (müccered) משלמי מס. סך הכול 1,017 נפשות, לעומת כ-200 בשליש הראשון של אותה המאה. באותו מסמך רשומים כ-3,650 מוסלמים וכ-3,800 נוצרים, בולגרים, ארמנים וואלאכים. היהודים הוו באותה עת, אם כן, 13.6% מכלל האוכלוסייה. הדבר מצביע על כך, שניקופול הייתה לאבן שואבת ליהודים רבים, שהגיעו אליה משום האפשרויות הכלכליות שנפתחו לפניהם ובשל היותה המרכז השלטוני והאדמיניסטרטיבי של הסנג'ק. למרות נידחות הקהילה, והעובדה שלא תמיד היה בה הריבוד החברתי של יהודי העיר המרקם החברתי של קהילת ניקופול היה רווי מתח בין העשירים לבין דלי האמצעים, כפי שעולה מהמקורות. עשירי העיר סירבו לשתף עצמם בחובות הקהילה, דבר שגרם למתח ולהתערבות רבנים מחוץ לעיר, שפסקו לרוב לטובת החלשים. עימות בין עשירי ניקופול לבין ענייה היה קיים במיוחד בין אלה שעסקו בהלוואה ברי בתעודה משנת 1733, מוזכרת במפורש יאהודי חברה (Yahudi Havra), וזה תוכן המסמך: "שש חנויות ובתי מלאכה לבגדים, ניתנו ליהודים מההקדש (הווקף), תמורת שכר. בקומה העליונה של המבנה מצויים 10 חדרים, בהם מתגוררים בדרך כלל הפועלים, בעלי המלאכה והסוחרים, תמורת שכר דירה. חדרים אלה מכונים Yahudi Hane (ה לפנינו אישור ממקור חיצוני-עות'מאני על קיומן של חנויות ו החל בסוף המאה ה-17 המיעוט האשכנזי לא הווה יותר גורם משמעותי. החל בראשית המאה ה-18 נותר בניקופול רק
ההיבט השלילי לנידחותה של ניקופולניקופול הייתה מקום יישוב בשולי העולם היהודי באימפריה העות'מאנית. נידחותה באה לכלל ביטוי באופנים שונים במקורות העבריים. הדבר משתקף במנהגי התושבים, ובהיותה אבן שואבת לאנשי שוליים ואנשים שכשלו במקומות אחרים. שוחט הגיע לניקופול ובה נכשל במלאכתו, מפני שלא שמר על כללי הכשרות ונאלץ לנדוד לסופיה ולווידין. משלושת המקומות הוא גורש מחמת אותה רשלנות והרשד"ם פסק שאין לחמול עליו, גם אם נותר חסר פרנסה היות שהוא: "… שותפו של עמלק והמרתם עליו בדבר הזה לסיב' עניותו נקרא עוכר שארו אכזרי כי אין מרחמים בדין כזה הנוגע לאיסור". הריחוק מהמרכזים היהודיים באימפריה, כמו סלוניקי או קושטא, הביא לעיר בעלי עבירות שקיוו למצוא בה מקלט, במיוחד כאשר מדובר היה בהשתדכות אל נערות מבנות המקום. המקרה הבא דן בבת-אחיו של הרשד"ם, אשר נישאה בניקופול לתלמיד חכם מסלוניקי, בעל עבר ומשפחה מפוקפקים. הרשד"ם מזכיר מקרה זה בשלוש תשובות, כאשר בכל פעם נוספים לפנינו פרטים חדשים. משלושת המקורות עולים הפרטים הבאים: אחותו של הרשד"ם נישאה לתלמיד חכם מניקופול והלכה שם לעולמה, בהותירה את בעלה מטופל בארבע בנות, מלבד הבנים הזכרים. גיסו, שם-טוב ן' אליציג, שלא היה מן העשירים, החליט להשיא את בתו ג'מילה לתלמיד חכם, הבכור מבין האחים הרואישטי מסלוניקי, שהיה "רשע ובעל עבירות". אבי הנערה, לאחר שנודעו לו מידותיו המגונות של הבחור, סרב לשידוך. הבחור הנ"ל הצליח, בעזרת עדי שקר ששכר, לשדך לעצמו אותה בתולה ולמרות כל המחאות, הייתה כנשואה לכל דבר. בהתערבותם של כמה מגדולי הדור, בוטלו הנישואים והנערה חזרה להיות פנויה. בשל בידודה של ניקופול, משכה אליה העיר גם נביאי שקר, דוגמת יעקב פרנק. במחצית השנייה של המאה ה-18, חדלה העיר להיות מרכז כלכלי או אדמיניסטרטיבי, בגין שינויים גיאופוליטיים. מספר היהודים בעיר ירד, ונקל היה לעוברי אורח לנסות ולהשפיע עליהם. יעקב פרנק (1791-1726) הגיע לניקופול בשנת 1752, שם נשא לאישה את בתה של אחת המשפחות האשכנזיות במקום – חנה בת טוביה. הקשר שלו עם ניקופול, אף אם היה רופף, מקורו בסיבה שצוינה קודם – חיפושם של בני אדם בעלי אישיות שנויה במחלוקת אחר מקום מרוחק שבו יוכלו לפעול ככל שיעלה על דעתם, מבלי להסתכן. אין לנו עדויות שיהודי ניקופול הלכו אחר תורת הפרנקיסטים. אפיזודה זו איננה מעלה או מורידה לגבי תולדות ניקופול, אלא מהווה ציון נוסף להיותה של העיר תחנת מעבר בין קהילות האימפריה העות'מאנית לבין אלה מחוצה לה, הקהילות שבתחום מדינות אירופה – יהדות אשכנז. מן הריבוד החברתי בניקופול עולה, שבעיר ישבו יהודים אמידים, שהיקף עסקיהם חייב נדודים מחוץ לעיר. בצד אלה, ישבו בניקופול יהודים רבים שהיו דלי אמצעים. ניקופול מעולם לא היוותה מרכז רוחני, למעט התקופה שכיהן בה ר' יוסף קארו. גם כאן הייתה מגמה של הטלת דעת הרוב הספרדי על המיעוט האשכנזי, דבר העולה מספרות השאלות והתשובות. ההנהגה הרוחנית וחיי הרוח בניקופול
ר' יוסף קארו הוא האישיות המפורסמת ביותר הקשורה בקהילת יהודי ניקופול. יש מספר גרסאות לגבי תולדות חייו וסדר נדודיו, אך על מר ר' יוסף קארו ייסד ישיבה בניקופול וקיבץ סביבו תלמידים רבים, שהגיעו אליו מחוץ לעיר. מאוחר יותר, עסקו כמה מהם בחקר הנסתר והקבלה, כמו שלמה אלקבץ. קארו הושפע מדמותו של שלמה מולכו, אך אין ודאות שהשניים נפגשו. החיבור "מגיד מישרים" ראשיתו, כנראה, בניקופול, שם גם נתגלתה אליו השכינה לראשונה. ניקופול הייתה אחת משלושת המרכזים שבהם עסקו חבורות ויחידים בלימודי הקבלה, כאשר שתי הצלעות הנוספות באותו משולש היו אדריאנופול וסלוניקי; על אף נידחותה של ניקופול התפתח בה, בצד הישיבה שהוזכרה קודם, מרכז רוחני-יהודי, שחבריו עסקו בקבלה. כל אלה צמחו בזכות אישיותו ומעמדו של ר' יוסף קארו. לאחר שעזב ועלה לארץ ישראל, שבה העיר ושקעה בתרדמתה הרוחנית. שנים רבות עמדה בניקופול ישיבה על שם ר' יוסף קארו ובין הספרים שהיו מצויים בה, היה ספר תורה שנחשב כהעתק מעשה ידיו. אותו ספר נעלם במלחמת רוסיה-האימפריה העות'מאנית ב-1878-1877. אחרי ר' יוסף קארו כיהנו בעיר רבנים רבים, רובם ככולם מחוץ לקהילת ניקופול, בעיקר מסלוניקי. הפרופיל הכלכלי של יהודי ניקופול בנוסף לעסקיהם של יהודים רבים בתעשיית המלח ובעיקר בהעברתו מהגדה הצפונית של הדנובה – הוואלאכית, הייתה להם מעורבות משמעותית כמוכסים בנמל. שליטי האימפריה העות'מאנית עודדו את שילובם של גולי ספרד בפיתוח הפרובינציות, במיוחד בנמלים שבפנים-הארץ (hinterland) ובצמתי המסחר. בין היהודים שהובאו בכוח לאיסטנבול בתור סורגון (הגליה לצורך חיזוק ועיבוי אוכלוסיית הבירה) היו גם יהודים מקהילת ניקופול, אשר שמרו על קשר עם עיר מולדתם. עובדה זו מוכיחה את עתיקותה של קהילת יהודי ניקופול. הם וצאצאיהם אחריהם תרמו להתפתחות האזור שממנו באו, בעידוד השלטון המרכזי. עובדה זו מחזקת את ההנחה על ניידותם של יהודי האימפריה העות'מאנית. אלה יכלו להיות תושבים בעיר מסוימת, לשלם שם את מסיהם, ולעסוק במסחר, במוכסות ובכל כיוצא באלה בקצה האחר של האימפריה, ולהיחשב שם כתושבים לכל דבר. ניתן ללמוד על עושרם של אותם מוכסים-יהודים; על מנת לרכוש את הזכויות לגביית המסים השונים, היה עליהם להיות בעלי הון.
ירידתה של ניקופול ועזיבת היהודים
נתונים דמוגרפיים
נביא מספר נתונים דמוגרפיים של ניקופול מהמאה ה-17. באמצע המאה ה-17 מנתה האוכלוסייה הלא-מוסלמית בניקופול 521 בתי-אב (hane). מתוכם 52 בתי-אב יהודיים – 10%, ירידה במספר הן בקרב היהודים והן באוכלוסייה הנוצרית, בהשוואה לנתונים מסוף המאה ה-16. כחמישים שנה יותר מאוחר, בשנת 1693, נמשכה הירידה באוכלוסייה היהודית. באותה שנה היה מספר משלמי המס, ראשי בתי-האב היהודיים, 41 – זאת על אף נחשול הפליטים שזרם לעיר כתוצאה מנפילת בלגרד בידי האוסטרים ובריחת היהודים משם לעבר ערי הדנובה התחתונה. מעתה, ניקופול איננה מהווה יותר אבן שואבת מבחינה כלכלית ומספר היהודים בעיר בירידה מתמדת. ההשפעות הפוליטיות לירידתה של ניקופול בראשית המאה ה-18, ובעיקר לקראת מחציתה השנייה של המאה, התעצמו המלחמות בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הרוסית. אלה התנהלו בצפון-מזרח בולגריה של היום, במישורי דוברוג'יה (Dobrudga). בכך איבדה ניקופול מחשיבותה האסטרטגית והכלכלית כאחת. המאה ה-18 הביאה גם לשינויים בדרכי המסחר: ערי הנמל לאורך הים השחור הגדילו חשיבותן והפכו לצמתי מסחר, עקב היתרונות בהובלה הימית. סחורות הגיעו לעיר הנמל רוסצ'וק, שדרכה עברו מוואלאכיה לכיוון ורנה (Varna), שהפכה לאחת מערי הנמל המרכזיות בים השחור, וממנה - לעבר איסטנבול הבירה. המהומות ואובדן השליטה המרכזית גרמו למרידות באזור, ולנדודי אוכלוסייה של עקורים ושל חיילים שערקו מיחידותיהם בגלל ששכרם לא שולם. היה זה ערב רב של אנשים מיואשים. רבים מהם חיפשו מסתור מפני החוק והגיעו אל ניקופול, דבר שהפך את העיר למוקד של אנרכיה. מכה נוספת שניחתה על העיר והחמירה את המצב הייתה התפשטות מגפות הדבר, שפרצו מדי מספר שנים. מספר היהודים בניקופול פחת מאד לקראת סוף המאה ה-18; ירידת חשיבותה של העיר גרמה לכך שרבים מהיהודים עזבו אותה ועברו למקומות אחרים: מיעוטם לכיוון רומניה ורובם לערים אחרות בבולגריה, בעיקר לעיר שתפסה את הבכורה בין ערי הדנובה – רוסצ'וק .(Rusçuk)
קהילת ניקופול במאה ה-20במלחמת הבלקן (1913-1912) חיו בעיר 170 יהודים. מבין הגברים, 16 היו מגויסים לצבא. הם תמכו ב-21 נפשות. בשנות ה-20 של המאה ירד מספרם ל-12 משפחות בלבד – כ-60 נפשות. עם העלייה לישראל בשנים 1950-1948, לא נותר בעיר אף לא יהודי אחד. תקופת השואה
בביקורו של ד"ר קרן בניקופול, בנובמבר 1992, לא נמצא זכר או שריד לתולדות הקהילה היהודית במקום; העיר ניקופול שקעה בתרדמה ואין בה זכר לימים הרחוקים, שבהם הייתה לה חשיבות כלכלית ואסטרטגית. במסגרת חגיגות היובל להצלת יהודי בולגריה בעת מלחמת העולם השנייה מידי הנאצים, בחודש מאי 1993, נחנכה פינת זיכרון בגן הציבורי של העיר לישיבה של ר' יוסף קארו. באותו מעמד, הוקדש אגף במוזיאון העירוני, שבו מסופר בקצרה על פועלו של בעל ה"שולחן ערוך" בעיר וכן צילומים מכתביו. כך, 470 שנה לאחר שעזב את ניקופול, שבה דמותו של ר' יוסף קארו לעיר, השוכנת ב"ירכתי תוגרמה".
רצ"ב: 1. רשימת יהודי נקופול במאות 19-20 ; 2. תמונה של בני כמה משפחות מיהודי ניקופול - שנת 1926 ; 3. תמונת נשות ויצו בניקופול - שנת 1929 .
מקורות ד"ר
|
|||
|
|||
יהודי ניקופול במאות ה-19 וה-20 (בולגרית)
קבוצה מיהודי ניקופול - שנת 1926
