עיר בצפון-מערב בולגריה, כ-90 ק"מ מצפון לסופיה ו-24 ק"מ מדרום למונטנה

לפנים היה במקום מבצר רומי, שהגן על הנתיב בין סרדיקה (סופיה) לבין לוֹם. במאות ה-18-17 שגשגה העיר, ונודעה בפיתוחי העץ ומוצרי הקדרות שבה. רבים הגיעו לברקוביצה במנוסתם מפני השלטונות העות'מאניים בערי הסביבה, וכך גם ראשוני היהודים.

הקהילה היהודית

ב-1900 נכללה ברקוביצה ברשימת 34 הקהילות היהודיות הרשמיות בבולגריה. ב- 1904 היו אירועים אנטישמיים, על רקע עלילת הדם בלום, שמצפון לברקוביצה, ויהודים מהעיר לום מצאו מקלט בין יהודי קהילת ברקוביצה. ב-1930 הייתה עלילת דם גם בברקוביצה עצמה.

במלחמות הבלקן, בשנים 1913-1912, מנתה קהילת ברקוביצה 274 נפשות (מתוך כ-5,700 נפשות של כלל האוכלוסייה). ביניהם היו מגויסים 32 גברים, למעלה מ-10% מכלל יהודי העיר! מוסדות צדקה וגופים פרטיים תרמו למשפחות החיילים שהיו במצוקה כ-400 פרנק צרפתיים – 13 פרנק למשפחה! 

הקהילה היהודית הייתה קטנה מכדי לקיים בית ספר יהודי. הילדים למדו בבתי הספר הממשלתיים, בהם הנהיגה עבורם הקהילה שיעורי דת ועברית. בין יהודי ברקוביצה היו מספר יהודים אמידים, דבר שהתבטא בכלי הכסף הרבים שהיו בבית הכנסת, שנהרס בימי מלחמת העולם השנייה בידי שלטונות העיר הפרו-גרמניים. תחתיו נבנה בית כנסת צנוע, ובו נמצאו אותם כלים שהוזכרו למעלה: שתי כוסות כסף ליין, שלושה כיסויים לספרי תורה, רימונים עם כתובות, חלקן מן המאה ה-17, שהובאו מקהילות סמוכות ועוד. רוב הפריטים הובאו לסופיה.

תקופת השואה

לפי סקר משנת 1947, ירד מספר היהודים בעיר לכ-60 נפשות, מתוך אוכלוסייה של 6,000 נפשות. באותה שנה מצא הרב הד"ר חננאל בעיר מצבות רבות בבית הקברות של העיר, מן המחצית השנייה של המאה ה-19. החל בשנות ה-60 של המאה ה-20 נעלם בית העלמין ולא נותר זכר למצבות.

לאחר העלייה ההמונית מבולגריה לישראל בשנים 1948-1950, לא נותרו יהודים בברקוביצה.

מקורות:

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה מהתקופה העות'מאנית

ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

חזרה לראש העמוד