סימצ'ו איסקוב – משורר, חולם ולוחם – 60 שנה לפטירתו - מאת ד"ר צבי קרן

1. קורות חייו

·     סימצ'ו איסקוב נולד ב-19 לאוגוסט, 1919 בקיוסטנדיל. בעיר קהילה קטנה אך תוססת, בעלת תודעה ציונית. בבית הוריו הצנוע הילד סימצ'ו היה עטוף בחום ובאהבה ובאווירה של אהבת ארץ ישראל. מגיל צעיר הצטיין בלימודיו ובכישרון כתיבה. בתיכון המקומי למד בשקידה. למד עברית בכוחות עצמו. כך הוא הכיר את השירה והספרות העברית ומאוחר יותר, אף כתב שירים בשפה זו ותרגם ממנה לבולגרית. עם התגברות האנטישמיות בבולגריה, הרדיפות נגד היהודים פגעו גם בקהילה הדרומית ובאחת מההתנקלויות, סימצ'ו איסקוב נדקר ונפצע.

·      בתום לימודי בית הספר התיכון יצא לסופיה ונרשם לפקולטה למשפטים. למחייתו, פירנס עצמו כזַבָּן בחנות בגדים.

·      בין אלפי היהודים שנשלחו לעבודות כפייה בימי המלחמה, גם סימצ'ו איסקוב יצא למחנות העבודה, שם כתב רבים משיריו.

·        ב-21 לינואר 1949 נפטר המשורר שחלם לעלות ולא זכה. הותיר אוצר ספרותי רב.

2. לוחם להפצת הציונות והעלייה לארץ ישראל

    קטע משירו על ביאליק:

אתה שותק כמי שחס על משפטיו...

ואני שוכח, כי נִכְוֵיתִי

ב"מגילת האש" שלך, שבה עַצֶבֶת

ואהבה כרוכות יחדיו

הרשה נא לי על "הציפור" לשאול:

האם כילד תתחנן אליה,

כי תזמר על תור-אביב של חלומנו,

אשר ביום מן הימים יזרח לַכּל?

3. בימי האימה של הפשיזם

   סימצ'ו נרדף ועם הגליית יהודי הבירה לפרובינציה, חוזר הוא לקיוסטנדיל עיר הולדתו ומלמד שם      בבית הספר היהודי.

·        במקביל, ממשיך בפעילות האסורה במחתרת ואף נעצר.

·        סימצ'ו היה מעורה בנעשה בעולם ובעולם היהודי – הרדיפות, מרד גיטו ורשה, הגלייתם ורציחתם של יהודי תרקיה ומקדוניה ואף אסון טביעתה של "סלבדור". בימים אלה כתיבתו אינטנסיבית וכוללת שירה, מאמרים ורשימות בעיתונות הקונסיסטוריה היהודית.

·        הוא ידוע כמדריך מעולה וְנַערץ על מבוגרים וצעירים, בשל הלהט וכושר הביטוי המיוחדים לו.

4. פַּן נוסף באישיותו:

    אהבתו למולדתו בולגריה, לנופיה, לאנשיה, לבני הכפר:

"אל היוגבים הבולגרים"

לבי לכם, לבי לכם,

בני כפר מאושרים,

בני כפר קודרים ואומללים, לבי לכם!

בעוד שכל מבט פשיסט נתעב

יבזיק כמו סכין חלוד בגב,

ייגש אלינו בן-הכפר

ובנימה של אח ומיודד

הרבה יביע במלים מעט:

"כולנו בני אדם, בחור, -

היהודים - הבולגרים - גורל אחד.

אותם אויבים, אותו המאבק...

זמנים יבואו, אחרים...

הללו יעברו... הם כבר עוברים..."

... אני אוהב אתכם

בלי מצרים!

השיר מבטא את אהבתו לאדם באשר הוא אדם.

5. המצב ברחוב היהודי בבולגריה לאחר ה-9 בספטמבר 1944

    א. האופוריה עם תבוסת צבאות הרייך ונפילת השלטון הפשיסטי בבולגריה;

    ב. המאבק בין הקומוניסטים-רמסיסטים לבין המפלגות הציוניות ותנועות הנוער;

    ג. התייצבותו המוחלטת של סימצ'ו איסקוב לצד הרעיון הציוני - היה מראשי "החלוץ" ונציגם          לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-22 בבאזל, שוויץ.

מצהלות השמחה עם תום משטר האימים וכניסת הצבא הרוסי יוצרים בקרב צעירים רבים וקומוניסטים יהודים את התחושה שעם זריחתה של שמש הדרור, תמו ימי החלוקה ללאומים ובכך גם לא קיימת בעיית היהודים.

·        האופוריה הולידה ברחוב היהודי את ה"ייבסקציה"; מעתה, לדעתם, עבור היהודים המשטר הקומוניסטי הוא חזות הכל...

·        סימצ'ו איסקוב, שרבים משיריו פיארו את המאבק בפשיזם וסיפרו את תהילתם של הפרטיזנים, בשירי ההלל לכבודם ולחופש שהגיע בזכותם - הבין מהר מאד שלא זו הדרך, ועל יהודי בולגריה לחפש את עתידם מחוץ לגבולותיה, במולדת עליה חלם והיה מוכן להשתתף וללחום על הקמת מדינה יהודית שם. כפי שראינו למעלה, היה לאחד מראשי "הֶחַלוץ הצעיר", כתב, נאם ושר על העתיד מלא הגבורה של העולים לארץ האבות.

6. כמיהתו של המשורר לעלות ולהתיישב בארץ ישראל

"האם"

.... הבן אמר פשוט:

"אמי, אני יוצא לדרך.

מה טעם לחיים בלי אם?

אכן אלך. אי-שם נבנה מולדת,

שהיא הורָה ואם

לעם שלם!"

כלום לא תרצי כי ילדינו

יהיו חופשיים, גאים?

זכרי, אמי, את הרוגינו,

שנשכחו במוות,

כשם שנשכחו הם בחיים!"

... והוא - וכי אחרון הוא או ראשון?

בין ההולכים יש צעירים המון...

תפישתו ההומאנית-סוציאליסטית, שבאה לידי ביטוי בשירו האוהד ליוגב הבולגרי, השתלב היטב עם רצונו העז לממש כל אלה בַּאַרֶץ, עליה חלם וקיווה לשורר בה ולבנותה:

"... אני מקווה להגיע ארצה - ולשיר גם כמו ציפור דרור.

בארץ אמשיך לכתוב,

ואם ירצה הגורל, אהיה גם שם 'סימצ'ו איסקוב' ".

7.   הגורל המר הביא אכזבה לתקוותיו

מצבו הבריאותי הורע והלך והחמיר. אך הוא המשיך באדיקות בפעילותו הציבורית והספרותית, מחדרו הדל והבלתי מוסק.

סימצ'ו איסקוב קיים קשר אמיץ עם אישים שונים בארץ, דוגמת יצחק טבנקין. הוא חזר ועודד את הצעירים לקום, לעלות ולהגשים את החלום הציוני; הוא קורא ומשביע אותם, את אלה כשכינוהו בחיבה "חבֶרִי", ביטוי להערצתם ואהבתם אל מדריכם-חברם:

לחברַי היקרים בעלותם לארץ

התחלתם במבט תוהה, ברטט,

במשחקים, בקסם סיפורים.

עכשיו אתם קודחים באש לוהטת

ובתוך האש בוער גם ח בֶ רִ י !

והבית האחרון:

יוצאת כבר הרכבת. כלי-השיט

בחיפה יעגון עם אור-שחרית.

ושם, תחת כוכבי מולדת ושמים,

התחקו לח בֶ רִ י ?

8.     סימצ'ו איסקוב לא זכה להגשים את חלומו ליישב את הארץ עליה חלם ושר

המחלה הכריע אותו ויהדות בולגריה על כל רבדיה, צעירים ומבוגרים, ציונים וכאלה שראו בבולגריה את ארצם ומולדתם שאין בִּילתה, ספדו לו וראו בו את האביר הטרגי שבדומה למשה, ראה מנגד את הארץ ואליה לא בא - ועדיין לא מלאו לו שלושים. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה ביום סגרירי וקר של שלהי ינואר 1949, את גדול משורריה של יהדות בולגריה המודרנית.

 (קטעי השירה הועתקו מאנדרטה - מבחר שירים בתרגומו של רפאל אליעז;

הרישום המצורף של ההלוויה ומודעת האבל – באדיבות הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי - המדור הבולגרי)