עיר על צומת הדרכים בין רוסה, סבילנגרד, פלובדיב ובורגס, כ-40 ק"מ מסטארה-זגורה

במאה העשירית נבנה במקום מבצר בשם יאניצה (Yanitsa). העיר העות'מאנית שקמה סביב המבצר נקראה יניג'ה-זאגורה, היינו: זאגורה החדשה, משום סמיכותה לסטארה זגורה – זגורה העתיקה. על חורבות העיר, שנהרסה עם נסיגת העות'מאנים ב-1877, נבנתה העיר נובה-זאגורה.

כלכלת העיר מבוססת על בתי מלאכה, תעשייה זעירה, בעיקר ייצור מכונות חקלאיות, טקסטיל ושימורים. בסוף שנות ה-90 מנתה אוכלוסיית העיר כ-28,000 נפש.

הקהילה היהודית

אין בידינו מידע רב על חיי היהודים בעיר, והם אינם מוזכרים בספרות השו"ת. ידוע כי בעת ניצחון הצבא הרוסי על העות'מאנים במלחמת 1878-1877, נטשו היהודים את בתיהם, ושבו כנראה כעבור זמן. במפקד שנערך ב-1888 נמנו בעיר 420 יהודים.

בשנת 1898 פעלה בעיר (ובעוד ארבע קהילות יהודיות בלבד) אגודה ציונית. לקהילה היהודית לא היה בית ספר משלה, אך בבית הספר הממשלתי קיבלו התלמידים היהודים שיעורי יהדות ועברית.

ב-1900 נכללה נובה-זאגורה ברשימת 34 הקהילות היהודיות הרשמיות בבולגריה.

במלחמות הבלקן (1913-1912), התדלדלה הקהילה היהודית ומספרה עמד על 88 בלבד, מתוך כ-6,000 תושבי העיר. בולט המספר הגדול של המגויסים לצבא באותה עת – 39 גברים, כ-50% מכלל הקהילה! למשפחות המגויסים דאגה קרן בינלאומית וגייסה עבורם 850 פרנקים צרפתיים.

במאי 1949 , אחרי העלייה ההמונית מבולגריה לישראל, חיו בנובה-זאגורה 17 יהודים.

מקורות:

ד"ר פנקוב & ד"ר דויקוב: ערי בולגריה

ח. קשלס: קורות יהודי בולגריה

ד"ר צבי קרן: ממצאים יהודיים בבולגריה מהתקופה העות'מאנית

חזרה לראש העמוד