שיר אקטואלי

12/10/2015

שיר שמח
מאת:  נתקו אלעזר


כל –כך-רציתי לכתוב
שיר שמח,
המשמח לבבות בני-אדם.

אך באותו יום נודע לי
ששרפו פעוט בעריסתו
ולא יכולתי לכתוב
שיר שמח,
המשמח לבבות בני-אדם.

עברו לילות, עברו ימים,
ולא כתבתי שיר שמח,
המשמח לבבות בני-אדם.

בלילה, בשעה מאוחרת,
באבן סלעית שהושלכה
נהרג בכביש אדם קשיש.
הוא היה בן ששים וחמש.

נהרג בעודו שבע נחת,
בשובו מבית בתו,
לאחר ארוחה חגיגית,
לכבוד השנה החדשה.

ושוב לא כתבתי
שיר שמח,
המשמח לבבות בני-אדם.

בעולמנו ה"מתקדם",
המתפאר בהישגיו הרבים,
אינספור רציחות וזוועות,
כאילו אין ערך לחיי אדם.

ומפה, מהאולם הקטן הזה,
אולי מכאן יצא ניצוץ אור
וגם מקצוות אחרים בעולם
תישמע הקריאה: די,
די לרציחות ולזוועות!

ואולי אז אפשר יהיה,
לכתוב שיר שמח,
המשמח לבבות בני-אדם.

עבור לתוכן העמוד