עד היום פרסמנו באתר זה (במדור הסיפורים האישיים) חמישה פרקים מתולדות משפחת אריה, מהדועות ביהדות בולגריה. תולדות המשפחה מתחילות בשלהי המאה ה-18 בעיר וינה - בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. המשפחה מגורשת מוינה בנסיבות מאד מיוחדות, ומגיעה לבולגריה. היא מתיישבת ומתבססת היטב בעיר הקטנה ווידין בצפון מערב בולגריה, על גדת נהר הדנובה.  מתיאור חיי המשפחה בוידין אנו לומדים איך חיו אבותינו - יהודי בולגריה, בסוף המאה ה-18, עד כמה היו צמודים ליהדות ולמסורת (התיאור יפתיע את מרבית הגולשים!) איך התפרנסו, איך נישאו, איך התלבשו ומה היתה מערכת היחסים במשפחה. הפרק האחרון שפורסם עד היום מתאר את מעבר צעיר הבנים של משפחת אריה - אברהם אריה, לסופיה ומשם לסָמוֹקוֹב - העיר שקשורה בתודעה עם משפחת אריה.

בהמשך:  הטקסט שצרפנו לידיעה הראשונה על הביוגרפיה הייחודית:

סמוקוב היא עיר קטנה, כ-60 ק"מ מדרום-מזרח לסופיה, בירת בולגריה. היום אין בה יהודים - רובם ככולם עלו לישראל עם הקמת המדינה. הקהילה בסמוקוב אף פעם לא היתה גדולה - לשיא גודלה הגיעה בראשית המאה ה-20, אז מנתה כאלף נפשות.  אחת המשפחות המרכזיות בקהילה היתה משפחת אריה שהגיעה לסמוקוב ב-1793 מוידין. בני המשפחה התמסרו למסחר ולתעשיה ובהמשך גם לבנקאות. לאחר שעשו חיל בעסקים הפכו בני אריה למשפחה האמידה ביותר לא רק בסמוקוב, אלא לאחת המשפחות האמידות בקרב יהדות בולגריה. 
בתמונת הכניסה לכתבה בעמוד הבית, אחד מבתיה של משפחת אריה שהוא היום מוזיאון עירוני (Sarafova kushta - בית המלווים). בתמונה בעמוד זה - שרידי בית הכנסת בסמוקוב שנבנה ב-1860 בתרומות בני הקהילה שהעיקרית שבהן הייתה של משפחת אריה.  בית הכנסת בסמוקוב היה מהיפים ביותר בבולגריה.
בין השנים 1900-1913 כתב  צֶ'לֶבִּי משה אברהם אריה, את תולדות המשפחה מיום גירושה מוינה ב-1775 ועד ימיו. העבודה העצומה המקיפה 2,112 עמודים, נכתבה בשפת יהודי בולגריה - הספניולית או הג'וּדֶסְמוֹ, המכונה היום לאדינו. הביאוגרפיה מעולם לא פורסמה, ואף לא תורגמה לעברית. בני משפ' אריה פזורים היום בכל העולם, מרביתם בישראל. אחד מהם - יוסי לוי, אריה מצד אמו, לקח על עצמו את המשימה הכבירה של תרגום תולדות המשפחה לעברית. המפעל נמצא עדיין בראשותו. לא ניתן להפריז בחשיבות הביוגרפיה, באמצעותה ניתן ללמוד על אורח החיים של יהודי בולגריה במשך כל המאה ה-19.