חוויה מארץ החוויות
חוויה מארץ החוויות
הוזמנתי על ידי ארגון הסופרים הבולגריים לבוא ולהשתתף בחגיגת 100 שנה לארגון וגם בקונגרס הבינלאומי העשירי של הסופרים, בנושא הכוח והחולשה של המילה בעולם העתידי. שמחתי על האפשרות להענות להזמנה, מה עוד שהם הבטיחו לי את המגורים והכלכלה בסופיה למשך שבוע השהיה שלי שם.
ביומיים הראשונים אחרי הגיעי לשם, התוכנית לא היתה מגובשת אבל הינו נפגשים במסעדה הסמוכה למשרדי הארגון ושם הכרתי משוררת מצרפת, יהודיה בשם קלודין הלפט והתידדנו, כמובן בזכות השפה המשותפת.
ביום ראשון בערב היה טקס חגיגי על מלאת 100 שנה לארגון שנוסד על ידי המשורר הלאומי הבולגרי איבן ווזוב ב-8 בספטמבר 1913. אולם התיאטרון הוא יפה מאד, מואר וצבע הזהב שולט בו. ישבתי בשורה 4 ולידי ישבו עוד הרבה סופרים ומשוררים אותם הכרתי למחרת. התוכנית היתה מענינת ורבגונית, בהשתתפות שחקנים, זמרים ונגנים ידועים, משולבת בסרטי קולנוע ובנאומים מספר. בסוף הערב בתיאטרון העניק סגן השר לחינוך ולתרבות שיק ע"ס 10,000 לבה ליו"ר הארגון, מר ניקולאי פטב, בליווי מחיאות כפיים סוערות.
מיד אחר כך נסענו למסעדה הסמוכה למשרדי סופיה פרס למסיבת קוקטייל שנמשכה מעל לשעה, עם כיבוד עשיר ובמצב רוח טוב של כולם. פגשתי שם כמה מכרים ושמחנו לפגישה.
למחרת התקיים הקונגרס - מפגש עשירי בינלאומי של סופרים בסופיה – באולמי הנרודן דבורץ נה קולטורטה או בקיצור אנדהקה. לפי התוכנית היו צריכים לנהל את המפגש במספר ישיבות, כל אחת בהנהגת משורר או סופר אחר והיו צריכים לברך האורחים. מכיון ששמעתי מהאורחת הצרפתיה שהיא צריכה לברך והכינה את נאומה מראש, הנחתי שמי שצריך לדבר ולברך ידע על כך מראש והכין את נאומו ואמנם זה היה ככה, עד למפגש אחר הצהריים, כשהמוביל של כל האירועים, מר סלבי גיאורגיאב הודיע לי שגם אני אדבר. לא שפחדתי לדבר בפני קהל מכובד של נציגים מהרבה ארצות – היו מאיטליה, ספרד, טורקיה, יוון,ארה"ב, מקסיקו, שודיה, אוקראינה, סרביה, מקדוניה וכו', אבל מכיוון שהיתה לי הרגשה שזה מה שיקרה בסוף, שרבטטי לי קצת דברים בעברית וכשקראו בשמי והביאו לי את המיקרופון, פתחתי וברכתי את הנוכחים בעברית צחה: "חג שמח חברים יקרים". כמובן שהם לא הבינו דבר ומיד תרגמתי לבולגרית. המשכתי כך:
הנואמים האחרים שבאו מכל מיני ארצות דברו בשפתם הם כשהיו להם מתורגמנים, אך לי אין מי שיתרגם אלא אני עצמי. אמנם אני מדברת וחושבת כבר מעל ל60 שנה בשפה אחרת, העברית, אבל מה לעשות והבולגרית נשארה שפת האם שלי ולכן אשתדל לדבר בקצרה בבולגרית (זה לווה במחיאות כפים סוערות). הבאתי את הסיפור של הילדה ששאלה את אימה היכן ישנות המילים בלילות והתשובה שהתקבלה היתה שבספרים – אהה הספר הוא הבית של המילים. ספרתי על היחס המשתנה אל הספר שבעינינו היה פעם קדוש ועל המצוקה של הסופרים בארץ שספריהם נמכרים 4 ב-100 שקל ושלהם לא נשאר שכר והבעתי את בטחוני שיהיה טוב יותר.
עם גמר האירוע נסענו כולנו לגלריה שליד סופיה פרס, שם התקימה תערוכה על העבר של ארגון הסופרים. ושם צפתה לי הפתעה – נגשה אלי גברת אחת ושאלה האם אני באמת בטי ליאון. כשעניתי לה בחיוב, היא מסרה לי גליון חגיגי של עיתון ארגון הסופרים שהיה מוקדש לאירועים שהיו ובעמוד לפני האחרון התנוסס הסיפור שלי על הזכרונות מה-10 במרץ 1943 . הגברת מסרה שמצאה את זה באינטרנט ושמה בעיתון, הכל בבולגרית כמובן. קבלתי במתנה כמה גליונות של העיתון.
וכך הרגשתי סוף סוף שגם אני בסופרים....................